"לצערנו הרב כל הטובים הולכים, ככה זה", אמר בפתח השיחה. "האחיין שלי, הייתי הסנדק שלו, אני מכיר אותו מאז שנולד. עילוי. עד גיל 4 הוא לא דיבר, בגיל 7 הוא ידע את כל מה שלמדו כולם ועבר את כולם. הוא למד בפתח תקווה, היה קומונר ברעננה. כשהיה חוזר במוצאי שבת אתה רואה 40 ילדים הולכים אחריו ומלווים אותו".
לדבריו, "אי אפשר היה להסביר את הדבק שהוא הדביק את הסובבים אותו. אהבו אותו. בגיל 18 היה מורה ומחנך בישיבה שלמד, שהסמיכו אותו הרבנים כדי שהוא יוכל להשלים את השיעורים כדי להקל על הילדים שלא יישארו מאחור".
"לאשתו הלל הוא כתב שיר בתקופה של האירוסין שלהם", סיפר בכאב. "הוא החלל התשיעי בירוחם. כל החבר'ה הטובים. חבל על אלה שאובדים ואי אפשר היה לעשות משהו בשבילם. אהבה כמו שהייתה לו להלל אין לה אח ורע. עוד שלושה ימים היה אמור להשתחרר ממילואים, אשתו בהריון. הוא קנה מתנה למוצאי שבת שאנחנו אמורים להיפגש".
סייעה בהכנת הכתבה: שני רומנו, 103FM.
התרעות פיקוד העורף