"זה בא והולך. יש ימים שאני יכולה להיות בבית שלנו ולהמשיך ביום כרגיל, ואז יורד הערב ואני אומרת: 'הוא כבר צריך לחזור מהלימודים, איפה הוא?', ואז זה נופל עליי. יש ימים שאני קמה בבוקר עם הידיעה הזאת וקשה לנשום. זה בא בגלים", אמרה הגר דניאלס עוזרי, בת זוגו של רס"ל (במיל') יעקב עוזרי ז"ל, לוחם שריון בגדוד 52 של עוצבת "עקבות הברזל", שנפל בקרב בצפון רצועת עזה ב־7 בנובמבר.
עוזרי ז"ל, בן 28 בנופלו, היה סטודנט במחלקה לעיצוב תעשייתי במכללת שנקר, והיה אמור להתחיל את שנת הלימודים השנייה. הוא השאיר אחריו פרויקטים רבים מתקופת לימודיו בשנקר, לצד עבודות שיצר לאורך השנים. בשבוע שעבר נפתחה בשנקר, בבניין מיטשל, תערוכה לזכרו, וגם הוכרז על מלגת לימודים על שמו. בתערוכה, שתינעל ב־22 בפברואר, מוצגים ציוריו משנים עברו ועבודות שעשה בשנה הראשונה ללימודים. כמו כן, עוזרי ז"ל היה גם מקעקע, ובתערוכה יש מסך עם קעקועים שביצע וגם דוגמאות לציוד צבאי שתפר במהלך המלחמה ואף בהיותו בסדיר.
בנוסף לכך, חבריו מהכיתה העמידו בתערוכה עמדה עם פיתות ונוטלה. "החברים סיפרו שיעקב תמיד היה מביא ללימודים כמה פיתות עם נוטלה, כדי שאף אחד לא יהיה רעב", אמרה דניאלס עוזרי, 27, סטודנטית לביולוגיה, פסיכולוגיה בדגש על מדעי המוח באוניברסיטת תל אביב. "פתיחת התערוכה הייתה מאוד מרגשת. זה היה ערב משוגע, גם מבחינת כמות האנשים שאהבו אותו. הכל היה כל כך מושקע. שולי רנד שמע על יעקב מאחת המרצות והגיע לשיר בהתנדבות. אנשים צריכים להכיר את יעקב, לדעת מיהו. עכשיו אני מגלה עוד ועוד סיפורים עליו, על איך שתמיד היה עוזר אבל לא מתרברב בכך".
יעקב, היא הדגישה, תמיד ראה את האחר. "למשל החבר'ה שלו מהפלוגה סיפרו שבזמן לחימה אינטנסיבית, בזמן שהייתה שנייה של הפוגה, יעקב פתאום הוציא פחית קולה קרה והביא לאחד מהם, ולמישהו אחר הביא חטיף אנרגיה. עוד לפני שנכנסו לפעילות, הוא חשב על זה ושם בטנק. מהצבא החזירו לי שמונה ארגזים ובהם דברים שהביא מהבית למילואים. הוא אפילו ארז חצי מהתבלינים שהיו לנו בבית למקרה שיהיה צריך לבשל. לקח פק"ל קפה, מכונת תפירה. הוא היה מוכן לכל תרחיש, שאם מישהו יצטרך משהו, שיהיה לו מענה".
עוזרי ז"ל היה במקור מכפר שמאי. בני הזוג התגוררו יחדיו בבנימינה, והגר נמצאת בימים האלה לקראת לידת בתם הבכורה. "היינו ביחד חמש שנים מאז שהייתי בת 16, ויעקב בן 17. הכרנו במסיבה", היא סיפרה. "אחר כך נפרדנו, כל אחד חי את חייו. לפני כשנתיים חזרנו להיות בקשר, ודי מהר עברנו לחיות יחד. לא הספקנו להתחתן, אמרנו שנתחתן אחרי שהכל ייגמר, אבל לא הספקנו. יעקב יכול היה להיות אבא הכי מדהים בעולם, הוא ציפה לזה. הוא אפילו פרש את שנת הלימודים השנייה שלו, והיה אמור לסיים את התואר תוך חמש שנים במקום ארבע כדי שיהיה לו זמן להיות עם הילדה. הוא רצה לתת 100% גם בבית וגם בלימודים. ב־21 בפברואר זה יום ההולדת ה־29 שלו. בשביל בן אדם בן 28 הוא השאיר אחריו כל כך הרבה דברים ותוכניות".
דניאלס עוזרי מרגישה ש"יעקב נורא נוכח בכל מקום. כמעט בכל מקום שאני הולכת אליו אני יכולה למצוא משהו ממנו, לראות אותו, לדעת מה הוא היה חושב, מה היה עושה. יעקב גם השאיר אחריו כל כך הרבה. אני מרגישה שאני מוקפת בו בכל מקום. בלי זה אני לא חושבת שהייתי מצליחה. יש לנו את הכלבים שלנו והחתולה, שגם נותנים סיבה לקום בבוקר כי הם צריכים לאכול. אני נתפסת בדברים היומיומיים שהיו בחיים המשותפים ומשתדלת להמשיך אותם".
"הידיעה על נפילתו של יעקב ז"ל הכתה במחלקה לעיצוב תעשייתי והביאה איתה צער ואובדן. לצדם, היה רצון להנציח את דמותו המיוחדת ולזכור אותו כפי שהיה - מוכשר, סקרן, חרוץ, צנוע, חבר טוב שהיה חלק משמעותי מהמרקם החברתי של הכיתה שלו והשאיר אחריו חלל גדול שקשה למלא", אמרו פיני ליבוביץ ותמר איזנברג, מרצים במחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר ואוצרי התערוכה. "יעקב ז"ל היה מעצב מחונן והתערוכה מבקשת לספר על התקופה שלו כסטודנט בשנקר ועל תהליך ההכשרה שלו כמעצב. המוצגים של הפרויקטים השונים מהלימודים משלבים תהליכי עבודה ותוצרים סופיים. במלגת הלימודים על שמו, שתוענק לסטודנטים ולסטודנטיות מהמחלקה החל מהשנה הבאה, אנו מקווים לשמר את זכרו ולעודד סטודנטים להמשיך את דרכו בחריצות, בכישרון, בענווה ומתוך ראיית הזולת".
התרעות פיקוד העורף