רעייתו ענבל ספדה לו אמרה כי "בתוך כל הבלגן בראש, ים הכאב, בתוך כל חוסר האמון, יש רק עובדה אחת ברורה: חשוך היום בעולם. האור שבא ממך והאיר למשפחה, לחברים שלך, לחיילים שכל כך אהבת, האור שבא מחיוך שפותח את כל הלבבות, האור הזה הלך והשאיר אותנו בחושך. ברגע אחד מחבל ארור ריסק לכולנו את הלבבות. אך לא מפתיע שגם ברגעים האחרונים של חייך היית גיבור. כך היית וככה תישאר. אני לא מצליחה לתאר את החיים בלעדיך. אתה היית המרכז של חיינו, המרכז שעשה וסידר הכל לכולנו. איך אפשר לנסות לדמיין את החור הזה שנפער בכולנו? חור שלעולם לא יצליח להתמלא שוב. רק לא מזמן חגגנו לך 50. החיוך הגדול שמגיע מתוך הלב ומגיע ללבבות של כולם, האיש שכולם יודעים להכיר רק במילים הכי טובות שיש. כל כך הרבה דברים לא תזכה לראות. את החתונות של הילדים שלך, הנכדים שיבואו. אני פשוט לא מצליחה לעכל את האסון הנורא הזה".
על גבורתו בפיגוע הדקירה, כאשר הצליח לנטרל את המחבל גם לאחר פציעתו האנושה, אמרה: "לא מפתיע שגם ברגעים האחרונים של חייך היית גיבור. לא מצליחה לתאר את החיים בלעדיך", היא הוסיפה בקול שבור: "הספקת לקבל פרס מפעל חיים, אבל לא תזכה לראות את החתונות של הילדים שלך, את הנכדים שיבואו. מי תיאר שהסוף יהיה כך כך פתאומי? אולי הגוף שלך נלקח אבל הרוח שלך לעולם לא תלך".
"לעולם לא יהיה לך תחליף", הוסיפה. "גם כשהייתי ביבשת אחרת בשיחה אחת התייצבת מיד. היית אבא של המון חיילים וחיילות ודאגת לכולם, ומצד שני היית האבא הפרטי שלי. אין אדם בעולם שהכיר אותך ולא התאהב. תשלח לאמא כוחות".
"ואז הגיעה ההפתעה: העיניים הטובות, החיוך, הדיבור בגובה העיניים. הדאגה והמסירות היו עבורי אירוע מכונן. היית דמות חמה ואבהית. אין מבחן גדול מהיחס לחייל הפשוט. כשמוניתי למפקד הבא"ח, שמחתי לשמוע שאתה עוד שם. אתמול לצד הכאב העצום הייתי גאה בך, לחמת במחבל גם אחרי שנפצעת ודיממת. לחמת בעוז וירית במחבל הארור, ובכל הצלת אנשים. כגיבור חייך וכגיבור נפלת".
התרעות פיקוד העורף