"לא נפסיק לרקוד ולשמח": מארגני הנובה בפרויקט מוזיקלי חדש

בזמן ההקלטות של אמני הנובה נתלה בחדר השלט "We will dance again", שממחיש מבחינתם את אחד המסרים המרכזיים של פרויקט זה. "המסר שלנו בקהילת נובה הוא שיש תקווה, שעוד נחזור לרקוד ושהמוזיקה היא התרפיה הטבעית שלנו. לא נפסיק לרקוד ולשמח, גם אם עכשיו הימים הם קשים", אומר אילוביץ, שניגן בפרויקט "אקווריום" את אותו טרק (קטע) שניגן במסיבה ושהופסק באמצע. בנוסף, הוא גם אירח את נינט עם רמיקס חדש לשירה ״קמתי לרקוד״, ביצוע שהופק ועובד במיוחד עבור הפרויקט.

הטרק שהופסק

כאמור, ב"אקווריום" ניגן אילוביץ את אותו הטרק שהופסק רגע לפני שהחל הטבח. "הרבה, אם לא רוב הנרצחים, שמעו את הטרק הזה. אולי אלה היו גם רגעי האושר האחרונים שלהם", הוא אומר. "הטרק הזה לא יצא לאור עדיין, אלא הושמע רק בסטים שלי, היכן שאני ניגנתי. קיבלתי המון פניות מבליינים וגם ממשפחות של נרצחים וחטופים שראו את הסרטון האחרון מהמסיבה, וביקשו ממני לשחרר את הטרק כדי שכולם יוכלו לשמוע אותו. יש לטרק הזה סימבוליות לא רק בשבילי אלא בשביל אנשים רבים. קיבלתי למשל תגובה שמאוד נגעה ללבי מבחור שהיה במסיבה ואיבד ארבעה מחבריו. הוא כתב: 'בשבילי הטרק הזה היה מרגעי האושר האחרונים עם החברים, וכשאני שומע אותו אני נזכר בהם'".

ב־7 באוקטובר עלה אילוביץ על הבמה בשעה 5:35 בבוקר והיה אמור לרדת ממנה שעה אחרי כן. "ממש ב־20 הדקות האחרונות שבהן ניגנתי התחלנו לראות את השחר עולה", הוא נזכר. "אז גם מתחילים לראות את כל הפרצופים ברחבה, את השמחה, האושר. יש אנרגיה מאוד קסומה במסיבות בשעת הזריחה. בלילה מאוד חשוך, ועכשיו מתחילים לראות את כל החיוכים, הצבעים, כולם שמחים".

"ניגנתי את הטרק האחרון, הכי חדש שסיימתי, Pixel & Space Cat - Clear Test Signal (Artifex Remix), הייתה אווירה מטורפת, ואז הגיע צבע אדום, בערך תשע שעות לפני סיומו של הפסטיבל. חיפשתי את החברים שלי, שהבאתי לאירוע. אחרי כ־40 דקות מצאתי אותם, עלינו על הרכב, היה צוואר בקבוק, התחלנו לשמוע יריות, לא הבנו מאיזה כיוון, ואז התחלנו לראות אנשים יוצאים מהרכבים ורצים. גם אנחנו יצאנו, הייתה מלא בהלה, לא מבינים מאיזה כיוון היריות. ארבע פעמים נכנסנו ויצאנו מהרכב, בהתאם ליריות. באיזשהו שלב כולם לידי השאירו את הרכבים ורצו בשדות כמו שרואים בכל הסרטונים. פשוט ירו עלינו כמו במטווח, מלא אנשים נפלו מבהלה, מכדורים".

לדברי אילוביץ, "מעל 50 אנשים שהכרתי נרצחו. שניים שאני מכיר, חברים שלנו מהתחום, חטופים כרגע: אלקנה בוחבוט שעבד איתנו באירוע של נובה, ואליה כהן, שניגנתי בכמה הפקות שלו".

"מוזיקה היא גם תרפיה"

סאסי אירח במסיבה בני משפחה וחברים שהגיעו מחו"ל, והיה אמור לעלות לנגן בשבת ב־12:00 בצהריים. "דוד שלי, אבי סאסי ז"ל, 65, שהגיע למסיבה מלוס אנג'לס, נרצח. כך גם אלכס ז"ל, חבר שלי ממקסיקו", הוא מספר. "ניצן רחום ז"ל, בת דודה שלי, בחודש רביעי להריונה, הייתה באירוע עם בן זוגה לידור לוי ז"ל. הם נרצחו כשהיו במיגונית. איתם במיגונית הייתה גם איילת ארנין ז"ל, אחות של נמרוד ארנין, השותף שלי, שגם נרצחה".

כמו כן, מוסיף סאסי, "עשינו גם את מיצג ההנצחה ב'אקספו' בתל אביב במשך חודש וחצי. הגיעו למיצג הזה 100 אלף איש. באפריל אנחנו מגיעים עם הפרויקט הזה לניו יורק, ובמאי ממשיכים ללוס אנג'לס. כל העשייה הזאת היא למעשה גם הטיפול שלי בעצמי. אני עסוק מעל הראש מהיום עד הלילה בשיקום הקהילה וזה בעצם הריפוי שלי. אני גם לוקח טיפול פרטני".

בתחילת ינואר הגיעו סאסי ואילוביץ לפסטיבל בינלאומי בברזיל "יוניברסו פרללו", לשם הוזמנו על ידי מפיקי הפסטיבל שאיתם שיתפו פעולה בנובה. בהופעתם הניפו את דגלי נובה וסאסי אף חשב על אלמנט הנצחה מיוחד. "מפני שאיבדתי בפסטיבל מספר בני משפחה, עשרות חברים ומאות מכרים, הדפסתי חולצה באנגלית עם המילה NOVA כאשר חלל האותיות מולא בשמות נרצחי המסיבה", הוא מספר.

"אנשים מכל העולם - אם זה כל מיני אנשים מממשלות שונות, כל מיני אנשים פרטיים, גופים וכדומה - רוצים לעזור, מביעים חמלה, רוצים להעביר את המסרים שלנו. אנחנו כקהילה מגיעים מאהבת האחר, 'ואהבת לרעך כמוך', אנחנו שוחרי שלום, נותנים לכל אדם להיות מי שהוא, להרגיש הכי בטוח בעולם".

"יש לנו קהל מוסלמי, נוצרי, יש אנשים שמגיעים מהמזרח, יש אנשים שחורים, יש הכל מכל. המהות שלנו עוד לפני ה־7 באוקטובר הייתה לחבר בין אנשים. מה שקרה מראה עד כמה זה היה אירוע מטורף, שבו ילדי האור נרצחו על ידי מפלצות חשוכות שמקדשות את המוות".

"לאחר כשנתיים באוויר ולמעלה מ־60 הופעות של מגוון סגנונות של אמנים מוכרים ואהובים לצד אמנים צעירים ומבטיחים בראשית דרכם, פרויקט 'אקווריום' של מפעל הפיס גאה לארח גם מוזיקאים בולטים מקהילת שבט הנובה", אומרת דולין מלניק, ראש מועצת התרבות והאמנות של מפעל הפיס וראש אגף תרבות. "הייחוד בהופעות הללו והמסר שלהן הם בסימן הקימה חזרה לריקוד ולאהבת החיים - לא עוצרים את המוזיקה, חוזרים לנוע, חוזרים לרקוד, כי פשוט אין דרך אחרת".