במסגרת זו הוא ערך ביקור בקיבוץ בארי. “היה מחריד לראות את המעשים של החיות הללו, הגרועים שבגרועים, אשר השחיתו כל דבר בבתים האלה”, הוא מספר בכאב. “אני מתאר את הזוועות במילים, אולם מה שתפס אותי היה הריח – ריח של מוות בכל פינה. יצאתי מבית אחד וראיתי עוד בית שעבר את אותו הפוגרום, שכונה שלמה, יישוב שלם שאת כולו המחבלים השחיתו, בזזו, שברו, הרסו, מלכדו – כל דבר שהיה בו חיים, הפך למוות. לחמתי בכל זירות הג'ודו בעולם, התמודדתי מול החזקים ביותר ואני נחשב לאדם מאוד קשוח, אבל למראה הזוועות האלה הרגשתי כיצד הגוף והנפש שלי נשברים ומתרסקים. עברו לי סרטים בראש ולא הצלחתי לדמיין בחלומות השחורים ביותר את הזוועות שהאנשים האלה עברו”.
בשיחתנו סיפר סמדג'ה כי בדיוק חזר ממפגש בין ספורטאי הנבחרת ללוחמי צה”ל בשטח: “זה היה מרגש, הם סיפרו לנו מה עוזר להם בלחימה בשטח, ואנחנו סיפרנו להם מה עוזר לנו ועזר לנו באולימפיאדות, הם אימצו את העצות שלנו ואנחנו את שלהם, זו זכות גדולה”.
סמדג'ה (53), אגדת ג'ודו ישראלית ואחד משני המדליסטים האולימפיים הראשונים בארץ (מדליית ארד במשחקי ברצלונה 1992), הקים בשנת 1996 את המרכז הישראלי לג'ודו ומצוינות בספורט באבן יהודה והחל להוביל כמאמן מאות חניכים. ב־2010 החל לאמן את נבחרת הגברים של ישראל בג'ודו כחלק מתהליך בניית איגוד הג'ודו הישראלי מחדש. באולימפיאדת ריו (2016) זכה חניכו אורי ששון במדליית ארד, ובאולימפיאדת טוקיו (2020) זכתה נבחרת ישראל תחת הדרכתו ותחת הדרכת שני הרשקו במדליית ארד בתחרות הקבוצתית.
“הצלחנו להביא את הג'ודו הישראלי למצב שבו פחות ממדליה אולימפית או מדליה באליפות אירופה זה סוג של אכזבה”, מתגאה סמדג'ה. “יש כיום כל כך הרבה הישגים וכל כך הרבה נפח לג'ודו הישראלי. הדורות הבאים ייכנסו לנעליים מאוד גדולות. המטרה שלי היא להמשיך את המורשת שאבא שלי התחיל. הגיע הזמן שהג'ודו יהיה אימפריה. אנשים בעולם כיום רוצים להבין מה קורה בג'ודו הישראלי. יש פה חבורה שמעל עשור מספקת את ההישגים הגדולים בספורט הישראלי. אפשר להנחיל את המודל הזה לילדים מגיל צעיר, ולא רק בג'ודו, אלא להעתיק אותו לענפי ספורט אחרים שלא מצליחים להתרומם להישגים בינלאומיים”.
התרעות פיקוד העורף