המקום: רמת הגולן. התרגיל: כיבוש יעד מבוצר סורי. חלק מהתרגולת של כניסה ליעד מבוצר כללה את פריצת הגדר בעזרת בונגלור. בהעדרו, היה מתנדב נשכב על הגדר והכוח עובר עליו.
הייתי בכוח הפריצה. הגענו עד לפני הגדר ואז נשמע קולו של בצלאל טרייבר, המג"ד: "מתנדב לגדר"! תוך עשירית השנייה קפץ דני זילבר, מפקד צעיר במחלקה, ונשכב. הגדוד כולו עבר עליו במשך דקות ארוכות. ראיתי אותו קם, מעוך כולו מדריסת עשרות הלוחמים, וזורח. זה היה דני.
דני יצא מיד לקצינים ובמלחמת לבנון כבר היה קצין מבצעים מוערך בגדוד. באוגוסט 82, ימים לפני צאתו לקורס מ"פ, היה בסיור קצינים ליד בירות, שם ספג פגיעה ישירה ממנה נהרג.
השנה ביום הזיכרון אעמוד עם משפחת אוחיון מאופקים בבית העלמין שליד מושב יד רמב"ם. משה ואליעד, אב ובנו, קפצו בשבעה באוקטובר בהשכמת הבוקר. הם עוד לא ידעו את גודל המכה, את החרפה שהטיל החמאס על המדינה כולה ועל צה"ל בפרט. עבורם השכיבה על הגדר להצלת אופקים והמדינה לא עמדה בסימן שאלה. המושג "יושב על הגדר" היה זר להם ולסביבתם.
הגדר שנרמסה תחת גלגלי המחבלים הותירה אותנו המומים ומבוישים. המילה העברית לתמונה הקשה הזו היא "חרפה". כנגדה באו אנשים וחרפו נפשם עד מוות, כדי לזקוף מחדש את קומת ישראל. המלחמה הזו ארוכה וקשה אבל לא נוכל לעצור אותה בשפלות ובשבר. מסירות הנפש של דוד שיראזי, דני זילבר, משה ואליעד אוחיון, ועמם אלפי הנופלים, תשמש עבורנו תמרור דרך וקריאת כיוון.
"ומחה ה' דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ" (ישעיהו כה).
התרעות פיקוד העורף