כבר 8 חודשים שתלמידי ומורי בית ספר תיכון ״הר וגיא״, הממוקם בקיבוץ דפנה, נאלצים להתמודד עם מציאות יוצאת דופן בעקבות אירועי הלחימה מול חיזבאללה. חלק מהתלמידים, שמתגוררים ביישובים ובקיבוצים על גבול הצפון, פונו למלונות וחלקם למרכזי לימוד אחרים, והשגרה הלימודית שלהם הופרעה בצורה משמעותית.
בניסיון להתמודד עם המצב המורכב, התכנס צוות בית הספר יחדיו וגיבש רעיון ייחודי למופע טקס הסיום של בוגרי שכבת יב׳: מופע קרקס. ״הנושא של טקס הסיום נבע מהתחושה שהמציאות הפכה לקרקס של ממש, מלאה באירועים בלתי צפויים ואבסורדים״, מספר ל-״מעריב״ אמיר פרייליך מיקו, במאי ההצגה, איש תאטרון ומורה בבית הספר.
בניגוד למנהג הקבוע, המופע השנה לא התקיים במדשאת בית הספר - אלא באולם תרבות בקיבוץ כנרת. פרייליך אמר, ״חלק מתלמידי בית ספר ״הר וגיא״ שיושב בקיבוץ דפנה - פונו מבתיהם והשאר הועברו למרכזי לימוד אחרים. ביה״ס מאגד בתוכו 1,000 נערים ונערות מכל קיבוצי ויישובי הגליל העליון והגולן״.
הוא הוסיף, ״כך, נוצר מצב שחצי מילדי בית הספר מפונים וחצי לא. מי שלא פונה, למד השנה בחצור, במשך 4 שעות לימוד בלבד. אנחנו מלמדים כבר 8 חודשים במסגרת המציאות ההזויה שנכפתה עלינו תחת טילים ואזעקות, במיקומים שונים כמו מסדרונות או מרחבים מוגנים, מספר פעמים נשמעה אזעקה תוך כדי המבחנים של הילדים״.
״הנערים מאוד מפוחדים, ובדרך קבע בדרך לבית הספר, הם סופגים טילים, יירוטים וטילי נ״ט שנופלים ליד ההסעות. כל התלמידים המפונים לומדים במרכז חינוכי בכנרת, באתר ״קרווילות״, שם הם לומדים עם נערים ונערות מיישובים אחרים - לאו דווקא מבית הספר שלהם. כך, הם רחוקים מהשכבה, השגרה ובית הספר. הם לא ציפו לסיים בצורה הזאת את יב׳, אך עם זאת היה מרגש לאחד את כולם מכל קצוות הארץ לטקס הסיום, ובסוף שחררנו לעולם את השיר הביקורתי שמתאר את לימודיהם בשנה הזו״, סיכם.
יובל אור קוצ׳וק קטלן, אחת מהתלמידות המפונות, ששרה את ״שיר המפונים״, אמרה כי הוא משקף את המציאות שלה ושל חבריה בשנה האחרונה: ״זה שיר ממש עצוב, שלצערי משקף את החיים שלנו מאז אוקטובר. אלו לא החיים שהיו אמורים להיות לנו - היינו אמורים לחוות את השנה האחרונה בתיכון יחד כל החברים - לפני שכולנו מתפזרים למסגרות השונות בצבא, בשנות שירות ובמכינות״.
קטלן, תושבת קיבוץ דפנה שממוקם פחות מ-2 ק״מ מגדר הגבול, אומרת: ״למען האמת, כשהמלחמה החלה ופונינו, לא היה לי ספק שעד סוף השנה כבר נחזור לבית הספר ולקיבוץ, ושמסיבת הסיום והנשף יתקיימו בקיבוץ. אבל הפינוי התארך - ואין לדעת מתי נשוב. התרגלנו לרעיון שאנחנו לא יודעים מתי נחזור הביתה״.
״שם, חילקו את תלמידי בית הספר שלנו שפונו לכיתת ״הר וגיא״. למדנו עם תלמידים מבתי ספר שונים, אך צוות בית הספר שלי ניסה לעזור לי עד כמה שניתן בלימודים. עם זאת, היו תלמידים שהמצב הקשה עליהם, והציונים שלהם נפגמו משמעותית. מעבר לכך, החוויה החברתית נפגעה - מאחר שהשכבה שלנו הייתה מפוזרת בבתי ספר שונים ברחבי הארץ״, אמרה.
עם הקושי הלימודי והחברתי, יובל וחבריה מבינים שהמציאות הייתה יכולה להיות מורכבת בהרבה: ״על אף הקשיים והגעגועים לחברים, לא משנה כמה זמן זה יקח - אנחנו לא יכולים לחזור הביתה למצב שבו אי אפשר לדעת מה יקרה ביום הבא. אנו לא יכולים לחזור ל-6 באוקטובר בצפון. רק בדיעבד, קלטנו שה-7 באוקטובר היה יכול להתחולל גם ממש ביישובים ובקיבוצים שלנו על הצפון, אז אנחנו אומרים תודה לאל שניצלנו״.
התרעות פיקוד העורף