עוד מוסיף יניב: "עידו שמע את הירי מהש"ג, ידע שבש"ג שומרת רק מש"קית ת"ש ולכן רץ אליה עם הנשק האישי, בכפכפים ומכנס קצר, אחריו הגיעו עוד שני גולנצ'יקים, חייל שלו ועוד שני קצינים. כל השבעה שהיו בש"ג נהרגו בזמן שעצרו את המחבלים שניסו להיכנס לבסיס ובכך מנעו טבח נוסף. עידו היה אמיץ לב, גיבור. הוא רץ לתופת בראש מורם ועשה בדיוק מה שמצופה ממנו".
יניב הרוש ומשפחתו הם חלק מתנועת "עד הניצחון" שמטרתה לא רק להנציח את נופלי השבעה באוקטובר, אלא לדאוג כי צה"ל וממשלת ישראל יפעלו למען מטרה אחת - ניצחון ישראלי שלם ומלא במערכה נגד חמאס וחיזבאללה.
לדבריו: "אנחנו גאים להיות חלק ממשפחת עד הניצחון, לשנות את השיח בישראל משיח של רפיסות לשיח של ניצחון. אין לנו ברירה. אנו מבינים היטב: את מה שעידו התחיל עם החברים שלו צריך לסיים. להביס את החמאס והחיזבאללה. זוהי מלחמת קיום ועד שלא נסיים אותה לא נוכל להשתקם ולהיות עם נורמלי".
להרוש חשוב לציין כי: "אנחנו לגמרי בעד החזרת השבויים. יש לי ילדה שמשרתת בחיל השריון וכשאני רואה את תמונות התצפיתניות ליבי נשרף. אני רוצה להחזיר את כל השבויים לא פחות מכל אדם אחר, רק חושב שהשיח הנוכחי משחק לידי החמאס ועושה לנו נזק. אני חושב שחייבים להחליף את ההנהגה הצבאית והמדינית, יחד עם זאת אני בטוח שהם עושים הכל כדי להחזיר את החטופים וכל השיח בנושא רק משחק לידי החמאס".
לדבריו: "אנחנו, 100 משפחות שכולות שאיבדו את יקירהן בחרבות ברזל, פנינו במכתב מסודר וביקשנו מהנשיא הרצוג לעצור את מתן האות. הנשיא הרצוג ידע שמדובר באחים לנשק, שהוא ארגון פוליטי מובהק. ביקשנו ממנו שלא יעניק להם את הפרס. אנחנו חושבים שלא ניתן לשכוח את הקריאה לסרבנות ואת העובדה המצערת שהם חלק מהסיבות והגורמים, יחד עם מנהיגות מדינית כושלת שהביאו אותנו למחדל הגדול של שבעה באוקטובר".
התרעות פיקוד העורף