העובדים הסוציאליים, לצד אנשי הביטוח הלאומי, היו נציגי המדינה הראשונים, וגם היחידים, שתפקדו בימים הראשונים שלאחר אסון 7 באוקטובר ופרוץ המלחמה, אבל המלחמה תפסה את מערכת הרווחה החיונית שחוקה, עם מאות תקנים חסרים או לא מאוישים במחלקות השירותים החברתיים ברשויות המקומיות, ועומס של מאות תיקים לכל עובד סוציאלי.
אלפי עובדות ועובדים סוציאליים יצאו לשטח לטפל במשפחות החללים, החטופים, המפונים והחיילים ובמצוקה הנפשית בציבור כולו. עשרות עו"סים אשר עובדים במגזר הפרטי ובעמותות - התנדבו וסייעו לחבריהם בשירות הציבורי, אבל ככל שהמלחמה התארכה והשלכותיה העמיקו, עזבו עשרות עו"סים את המערכת הציבורית, וחדשים לא ממהרים להצטרף - כך שהטיפול בנפגעי המלחמה בכל המעגלים נפגע.
חמישה חודשים לתוך המלחמה, המערכת השחוקה ממילא החלה להראות סימני קריסה, וכבר אז התברר המחיר הכבד של הזנחת הממשלה את מערכת הרווחה, שנתפסה חסרה מול גודל המשבר החברתי שפקד את ישראל.
אבל השכר והתנאים במערכת הציבורית עדיין לא מפתים, ובימים אלה מקיים המשרד קמפיין לגיוס עובדים סוציאליים למערכת הציבורית, בניסיון למלא את השורות.
היא הוסיפה: "בימים אלה איגוד העו"סים נמצא במו"מ מול האוצר על הפעימה השנייה של רפורמת 'הישג'. לצערי, לא די שהמדינה לא השכילה להקדים את פעימת השכר, בשלב זה יש סכנה שההסכם לא יהיה מוכן גם במועדו המקורי, אוקטובר 24'. אני קוראת לשר הרווחה מרגי להתערב בנושא באופן מיידי, ולדאוג לכך שלוחות הזמנים יישמרו".