עם תחילת הלחימה בצפון, סיטבון ובעלה נאלצו לסגור את הפטיסרי, מהלך שהותיר אותם בחוסר ודאות כלכלי ורגשי. "מאז תחילת המלחמה ועד כמעט תחילת דצמבר היינו סגורים, עד שבעצם הבנו שהיא הולכת להימשך עוד הרבה זמן. הבנו שנשארו לנו שתי אופציות: לסגור את העסק או לנסות להחזיק אותו בכל זאת".
סיטבון החליטה להפעיל את העסק גם במהלך מלחמת ההתשה בצפון והאתגרים לא איחרו לבוא: "השקענו כסף בפרסום כדי להודיע שאנחנו פתוחים ועובדים על אף הלחימה, ואנשים ראו בנו בהתחלה כמעין נקודת אור, מקום בגליל בו אפשר לשבת ולהתאוורר", היא מסבירה.
״כיום, מגיעים עד 10 קליינטים ביום. לעומת זאת, טרם המלחמה, היו מגיעים קרוב ל-100 קליינטים ביום. ההבדל הוא משמעותי. בימי שישי היו תורים ארוכים ורשימות המתנה לפטיסרי, תושבים התלהבו מהעסק החדש בגליל, והיו מגיעים אלינו מבקרים מכל הארץ. לצערי, אני ובעלי הגענו למצב בו אנו מתלבטים אם לסגור את העסק, ובשבועיים הקרובים נחליט מה לעשות״.
סיטבון מתארת מציאות קשה של תושבים שעוזבים את הצפון, כשהיא עצמה מתלבטת אם להישאר. "אנשים לא מוכנים להרגיש סוג ב' יותר. הם הבינו את התמונה ועוזבים. גם אני שואלת את עצמי למה אני צריכה שהילדים שלי יחיו בצורה הזו?״.
התרעות פיקוד העורף