"כשאבא שלי חזר להפגין בקפלן, זה היה אחד הימים הקשים שלי מתחילת המלחמה. מיררתי בבכי". כבר 20 שנה שהדס לוינשטרן, בת לקיבוצניקים שחזרה בתשובה, חיה בין שני עולמות. רק שהמציאות הפכה לקיצונית פי כמה: אביה הפגין בקביעות נגד שינויי החקיקה המשפטית, ובדצמבר האחרון נהרג בעלה,אלישע, בקרב בח'אן יונס. עכשיו היא מספרת על החיים כאלמנה ואם לשישה, מתעקשת על חיבורים וקירוב לבבות ולא מרימה ידיים: "אני לא סובלת את הביטוי 'את נתת מספיק'. נמשיך לתת למדינה את כל מה שיש לנו"
ב־7 באוקטובר אבא של הדס החליט שהוא מפסיק להפגין. עזב את קפלן והכיכרות ונשאר בבית לעבד את הזוועה שטלטלה כל אזרח ואזרח בישראל. "ב־7 באוקטובר אבא שלי אמר שהוא רוצה לעשות חשבון נפש. השבת ההיא הפכה לקו פרשת המים. כל מי שנשאר אותו בן אדם אחריה צריך ללכת להסתכלות. גם אחרי 7 באוקטובר נמשכו ההפגנות נגד נתניהו, אבל אבא שלי אמר שבזמן שיש חיילים בחזית צריך לחזק את הממשלה ולא לצאת נגדה. גם הוא, כמו כל עם ישראל, חווה טלטלה מאוד גדולה, ולכן הוא חשב שזה לא הזמן למחלוקות אלא לאחדות ושצו השעה להילחם ביחד ולא לפנות את הממשלה שהוא לא אוהב, אבל זו הממשלה הנבחרת. באותו זמן גם גנץ ואיזנקוט הצטרפו אליה, אז הוא הרגיש שהקול שלו נשמע. לפני כן הוא הרגיש שהקול שלו לא נשמע".
היא בת 41 ואלמנה טרייה. בעלה אלישע ז"ל נפל בקרב בעצם חג החנוכה והותיר אותה עם שישה ילדים קטנים. היא מורה ומחנכת, מרצה מבוקשת, לומדת ומלמדת תורה, בעלת הפודקאסט המצליח "שמה לב". "כמחנכת ותיקה שמתי לב שמה שהכי חסר לתלמידות שלי זה אמון ואהבה. ואני קיבלתי את שני הדברים האלה בבית שלי בגלונים, בסמיטריילרים אינסופיים, ועם השנים, כשראיתי מה כואב לתלמידות שלי ומה מחזק אותן, זיקקתי את התובנות וגיליתי שבאופן מדהים, ברגע שלבן אדם טוב מבפנים, אז טוב לו גם בחוץ. זה צרכים קדמוניים של הנפש שלנו. ולאט־לאט, דרך התובנות האלה, התורה שלמדתי ולימדתי, הגישה החינוכית של ההורים שלי שחוויתי בבית והמציאות עצמה שהפכה אותי לרעיה ולאמא, הרגשתי שיש לי משהו ביד ויצאתי איתו לעולם".
לפעמים אני אומרת, בתורה יש רק שלוש מצוות של ייהרג ובל יעבור: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. אבל חלק מהמנהיגים נותנים את התחושה שכל תרי"ג המצוות בתורה הן ייהרג ובל יעבור ואסור להתפשר עליהן. אז אני מדברת את שתי השפות ואוהבת את שני המחנות. אני שייכת למשפחה שלי הקיבוצניקית, החילונית מהשמאל, הכי עם השורטס הקצרים, ואני הכי שייכת לבית המדרש של הרב דרוקמן וליהדות הדתית הציונית. אני באמת־באמת שייכת לשניהם, ושני המקומות האלה לא חיים אצלי בסתירה אלא בהרמוניה".
אלישע לוינשטרן מסר את גופו ונפשו על ארץ ישראל. "הוא הגיע מבית אמריקאי. אמו נולדה בארצות הברית אבל הייתה מאוד ציונית ולא הסכימה לצאת לדייט עם אנשים שלא התחייבו בפירוש שיעשו עלייה לארץ ישראל. פגשתי אותו אחרי הצבא. הוא למד תורה בירוחם וגם אני למדתי תורה במדרשה. זה היה בשידוך. אפילו לא ידעתי מה שם משפחתו. אמרו לי, בחור צדיק, מידות טובות. נפגשנו על ספסל ודיברנו, ובדייט הראשון אפילו לא התלהבנו האחד מהשני".
כמו רוב לוחמי המילואים, גם אלישע לוינשטרן ז"ל חזר ב־7 באוקטובר מבית הכנסת לביתו, הדליק את הטלפון והתגייס. בתחילה המתין עם כוחות השריון בשטחי הכינוס. "והוא התפוצץ מזה. כאילו לקחתם אותי מהבית, אשתי לבד עם הילדים, אני לא עובד ואתם מייבשים אותנו חודש וחצי? אבל אני אמרתי לו, התפקיד שלך זה שאתה קיים. שהצבא והמדינה יודעים שיש להם בשלוף חיילים שאפשר להעביר ולהכניס למערכה. ואם אתה מרגיש שזה לא מספיק טוב, אז הבעיה אצלך".
באותו הבוקר הותר לפרסום על שמונת חיילי גולני שנפלו, אז דבר ראשון שאלתי, יש לכם גופה? והם אמרו שכן. שאלתי, והגופה אצלנו? כי יש לי כל כך הרבה חברות שאין להן את סגירת המעגל הזאת והן יחכו לנצח גם אם הן יודעות בוודאות שהבעל שלהן נהרג. אבל הם אמרו שיש גופה והבטיחו שהוא היה בידם לכל אורך הזמן, ואמרו, 'אף אחד לא נגע בו, כיבדנו אותו, כיסינו אותו'. ובשבעה הגיעו החברים מהטנק. פצועים הגיעו, מבית החולים, וביקשו לספר על נסיבות מותו. ואני אמרתי, לא רוצה לשמוע. אני רוצה לשמוע עליו חי, לא איך מת. כי יש לי תמונה של בעלי חי, צוחק, מחייך. ותנו לי להשאיר אותו שמח".
"אז עם ישראל שכולו גוש אהבה אינסופי ונתינה וחסד מנסה לעטוף אותי, ויש דברים שמאוד־מאוד עוזרים. אבל יש דברים שלא. אבל מצד שני אני לא חווה את החיים שלי כקשים. אם תסתכלי עליי רק דרך הפריזמה של מה שאין לי, תחטאי לאמת. החיים שלי מלאים, יפים. זה לא שאני מכבה בכל ערב את האור והולכת לישון בתחושה עגומה. לא ולא, אני אוהבת את החיים שלי. אני מודה על הילדים שלי ועל המשפחה שלי ועל המדינה והצבא והעם שלי. ויש לי המון כוח ועוד המון לעשות ולתרום, ואני ממש לא סובלת את הביטוי 'את נתת מספיק'. אנחנו נמשיך לתת למדינה את כל מה שיש לנו. נקודה".
התרעות פיקוד העורף