אנחנו שורה בהיסטוריה. אומנם קצרה אבל עוצמתית ומשמעותית", נהג לומר רס"ר (במיל’) איל ברקוביץ’ (28) מירושלים, לוחם בגדוד 699, עוצבת “חצי האש" (551) לאחיו הלוחמים לפני היציאה לקרבות. משפט שמקבל משמעות מצמררת בהקשר של המלחמה בכלל ושל סיפור גבורתו האישי בפרט, שכן ב־7 בדצמבר 2023, ערב חג החנוכה (נר ראשון), נהרג ברקוביץ’ בצפון רצועת עזה בפיצוץ פיר מנהרה ממולכד לצדו של “צמד הברזל" שלו, רס"ר (במיל’) גל איזנקוט ז"ל.
“איל שידר לנו, המשפחה והחברים, ביטחון רב, והם גם היו מאוד זהירים ודרוכים ולא האמינו שיכול לקרות להם משהו כזה כי הם נכנסו ויצאו מעזה ארבע פעמים", מספרת ריקי ברקוביץ’, אמו של איל ז"ל. “הם לחמו בחזית והיו מאוד רגועים, וביום שבו נהרגו הם קיבלו מידע מודיעיני ויצאו לפעילות לאיתור גופות של חטופים, ושם, בדרך, הם עלו על מטען. אחרי האירוע הזה צוות אחר נכנס וחולצו שתי גופות ואחרי כן חולצו עוד שלוש גופות".
“האנושות איבדה אדם יקר"
איל, בנם של ריקי ושמעיה, השני מתוך שישה אחים ואחיות, נולד וגדל בבאר שבע, ובהיותו בן 3 נסעה משפחתו דרך הקהילה היהודית של תנועת בני עקיבא לשליחות בת שלוש שנים של הוריו בניו זילנד. עם שובה ארצה התגוררה המשפחה ביישוב סוסיא שבהר חברון.
בתום לימודיו בישיבה התיכונית למד שלוש שנים בישיבה הגבוהה “בני דוד" בעלי, ואז התגייס לסיירת מטכ"ל וכעבור תשעה חודשים עבר ליחידת הקומנדו מגלן, בה סיים את שירותו הסדיר. “כל דבר שעל פניו היה קשה להגיע אליו – איל רצה", אומרת ריקי. “הוא רצה לשרת בסיירת מטכ"ל – והתקבל. היה לו חשוב לעשות שירות משמעותי. הוא רצה גם להעמיק בתורה וגם להיות לוחם מצטיין והוא אכן היה כזה. לקראת סוף השירות שלו הוא היה מפקד של הצוות שלו שזה בכלל נדיר. הוא שאף תמיד למצוינות בכל התחומים".
אחרי שלוש וחצי שנות שירות כלוחם קרבי, יצא איל לטיול בניו זילנד, ועם שובו ארצה, בעיצומה של תקופת הקורונה, ניגש ללימודי פסיכומטרי והתקבל ללימודי רפואה בפקולטה באוניברסיטה העברית. “במקביל הוא התנדב בעמותת ‘נופשון שומרון’, המסייעת לבוגרים הסובלים ממוגבלויות שונות ומארגנת עבורם שבתונים, שם פגש את מי שהפכה להיות אשתו, מיכל", מציינת ריקי. “בדצמבר 2022 איל ומיכל התחתנו ועברו להתגורר בירושלים, שם הוא סיים את לימודי שנה א’ באוניברסיטה, ורגע לפני שהיה אמור להתחיל את שנה ב’ הוא נהרג".
כאיש אשכולות איל אהב מאוד לצייר, והספיק לפני מותו לאייר כארבעה ספרי ילדים. “מגיל צעיר מאוד ראינו שהוא מאוד מוכשר בציור ובאיור. שלחנו אותו קצת לחוגים אבל הוא בעיקר התפתח לבד בתחום הזה, קנה ספרים והתמקצע בצורה יוצאת דופן", מתארת ריקי. “הוא היה מצייר הרבה לחבר’ה אבל לאט־לאט התפתח עוד ועוד.
הוא היה מצייר לתנועות הנוער, לחברים בצבא, וגם על הקיר שלו בחדר הוא היה מצייר ומתנסה בכל מיני טכניקות. במהלך לימודיו בישיבה בעלי הוא היה מצייר כל מיני סוגיות כדי לעזור לחבריו ולו לקלוט ולזכור את החומר יותר טוב. הוא עשה זאת בצורה מאוד מתוחכמת והיה תולה זאת בלוח המודעות בישיבה.
יש לנו מעל 100 איורים כאלה. במהלך לימודי הרפואה הוא היה מאייר מושגים מדעיים, למשל מושג כמו ‘מעגל יונים’ חשמלי, אז הוא היה מצייר יונים (עופות). כארבעה חודשים לפני פרוץ המלחמה סבא של איל נפטר ואיל אייר ספר ילדים לזכרו שתכננו לחלק בפורום משפחתי בחג החנוכה האחרון, אך לצערנו איל לא זכה לכך".
ב־7 באוקטובר התארחו איל ומיכל בבית הוריו. “כשפרצה המלחמה הוא יצא מהבית שלנו ישר לקרבות, ומאז יצא אולי שלוש־ארבע פעמים הביתה", מספרת ריקי. “השם האמצעי של איל הוא מאיר, וגם השם האמצעי של גל (איזנקוט) הוא מאיר, והעובדה ששניהם נהרגו יחד בערב חג החנוכה, נר ראשון, היא גם סימבולית אבל גם מעידה שלצד הכאב הבלתי נתפס על כך שנרותיהם כבו – האור שלהם ממשיך להאיר וימשיך לעד".
שניהם חיברו בין כל קצוות העם וסימלו זאת. אני לא מבינה את כל הסיפור סביב הטקסים, אלו פערים שלא מובנים לי כי כל פעם הפילוג צץ מחדש, אני מאוד מסתייגת מהמחלוקות האלה, זה לא מתאים לי וקשה לי אז אני לא מתעסקת בזה".
מחר (יום שני) תיפתח תערוכה מיוחדת במינה במוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס בחולון, בשם “על הדבש ועל העוקץ", המורכבת מרישומיו של איל, בעיקר אלו שאייר במהלך לימודיו בישיבה הגבוהה “בני דוד" בעלי. התערוכה תימשך עד ה־20 באפריל 2025. “לפני כמה חודשים פנו אליי שמעיה וריקי ברקוביץ’, הוריו של איל מאיר", אומר אסף גמזו, אוצר התערוכה.
“הם הגיעו אליי עם חבילות על גבי חבילות של ציורים, רישומים ואיורים של איל מאיר - צייר חובב, מוכשר ושנון, עם קול ברור ויד שיוצרת איורים מלאי תנועה, קלילות ומבט ייחודי. באותו רגע ידעתי שחשוב שתהיה לו תערוכה, שתחגוג ותנציח את כישרונו. ניגשנו למוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס בחולון (ויצמן 61), והאוצרת הראשית מיה דבש והצוות הנפלא של המוזיאון מיד הסכימו, והתחלנו לעבוד על התערוכה.
עבדנו המשפחה ואני יחד בתהליך בחירת הנושא - שנינות, שכל כך אפיינה את איל, על פי הסיפורים שסיפרו בני המשפחה. התערוכה עוסקת במשחקי הלשון והציור שאותם יצר איל ללא הפסקה במהלך לימודיו, וביקשנו לבחור את העבודות שידגימו זאת מצד אחד, וגם יהיו נגישות לקהל מצד שני. בסופו של דבר, אני מקווה שהתערוכה מראה את הכישרון, את נקודת המבט וההומור של איל, שנפל בטרם עת".
“התערוכה הזו מאוד מרגשת אותנו והיא מציגה בדיוק את מה שאיל היה רוצה, את החיבור ואת האחדות", מסכמת ריקי. “מי שמסתכל על האיורים האלה ומבין את העולם התורני מבין את התחכום הרב באיורים, ומי שלא – נהנה מאיורים חמודים ומשעשעים. זו תערוכה שמחברת בין קודש לחול, בדיוק כמו האישיות של איל שידע לחבר את כולם אליו ולא משנה מאיזה רקע הם באו. זה חלק מהצורך שלנו להמשיך את האור ואת הטוב בעולם, להתרחק מהרוע ומהקושי. לצערי העולם לא כל כך בעדנו ועם זאת ברור לי שזו מלחמת האור בחושך, והאור סופו לנצח".
התרעות פיקוד העורף