מיזמים רבים ומגוונים בשלבי השקה שונים בעוטף, מספר מכינות קדם צבאיות חדשות, מפעל חדש של התעשייה האווירית באופקים, הסעות ברכבים חשמליים לתלמידי מועצה אזורית שדות נגב ועוד ועוד שנותנים אופק ותקווה. עם זאת, ולמרות שמאז המתקפה ישראל פעלה צבאית בעזה בצורה נרחבת, עדיין יש לשאול: האם המדינה עושה מספיק עבור תושבי עוטף עזה?
הערב האחרון (מוצ"ש) היה חריג ועצים ביותר בהיקף המתקפות של צה"ל (יחסית לפעולותיו שם בשבועות האחרונים), המתקפות התרכזו בצפון הרצועה.
דובר צה"ל עדכן בשתי פעילויות משמעותיות, האחת בג'באלייה על מתחם פיקוד ושליטה של חמאס שהתכנס בתוך מרחב שהשתמש בו קודם אונר"א ופעולה נוספת במתחם טרור נוסף שפעל מתוך בית ספר אבן ראשד בדיר אל באלח.
דוגמה בולטת נוספת שממשיכה להציק לתושבי העוטף, ואיתם לכלל אזרחי ישראל, היא נושא החטופים. כיום, כשנה מפרוץ המלחמה, ישנם עדיין 101 אזרחים וחיילים המוחזקים בשבי בעזה. עבור תושבי העוטף, כל עוד החטופים לא שוחררו, אי אפשר לדבר על חזרה לשגרה אמיתית. הטיפול בנושא החטופים לא רק מעלה שאלות ביטחוניות, אלא גם פותח פצעים רגשיים רבים בקרב המשפחות והחברים שחיים בעוטף, שמעוניינים שיעשה יותר כדי לשחרר את יקיריהם.
בעיה נוספת היא התמיכה הנפשית לתושבי האזור, במיוחד לילדים. המלחמה והפחד מהירי הפכו לחלק בלתי נפרד מחיי הילדים בעוטף, וישנם דיווחים רבים על עלייה במספר המקרים של חרדות, דיכאון ופוסט-טראומה בקרב האוכלוסייה הצעירה.
ההתמודדות המתמשכת עם בעיות אזרחיות מעלה תמונה עגמומית משהו של אוכלוסייה שטרם השיגה וודאות לגבי העתיד ובין השאר משכך תחושת הביטחון שלה פגועה. “המדינה שוכחת אותנו ברגע שהמצב מתייצב”, אומרים רבים מהתושבים. תושבי העוטף רוצים לראות מדיניות ברורה שתשפר את איכות חייהם ותיתן להם ביטחון, לא רק מול הטרור, אלא גם בשגרה היומיומית.
התושבים גם מדגישים כי תחושותיהם נובעות משנים רבות של הזנחה, ולא רק בשל השביעי לאוקטובר. הם זוכרים היטב את השנים שבהן עוטף עזה היה שדה קרב אזורי, ואת השגרה שבה הם חיו בצל האיום. למרות הפעולות הביטחוניות הנרחבות, עדיין נדרש טיפול מקיף הרבה יותר. תושבי העוטף דורשים פתרונות לטווח הארוך, שיבטיחו את שלומם האישי ויאפשרו להם לחיות כמו שאר אזרחי המדינה.
כל עוד הצבא לא ירסק לחלוטין את היכולת וגם את המוטיבציה של האויב לבצע בנו פרעות, כל עוד התשתיות האזרחיות לא יחזרו לפעילות מלאה במתן מענה מלא לצרכים, וכל זמן שהחטופים עדין בעזה, תושבי העוטף ימשיכו לחיות בחוסר וודאות ובחוסר ביטחון, למרות השקט המבורך.