"אנחנו חיים מאז 15 בדצמבר בתחושת פספוס. הצבא פספס את אלון שלנו בלא מעט מהאירועים. הסוף הטרגי הוא פספוס, כשאלון עשה הכל נכון. הוא הניף דגל לבן, הוריד את הבגדים שלו, והצבא במקום לחבק אותו, ירה בו", אמר בפתח השיחה.
עוד סיפר, כי "כל אחד היה בביתו. הייתי בבית שלי עם הבת שלי ואשתי. אלון היה בשכונת הדור הצעיר. כל הנוח'בות הגיעו לשכונת הדור הצעיר איפה שאלון היה, ומשם התחיל כל האירוע. משש וחצי ועד עשר דאגו לפרק בית בית שם, וחטפו אותו לעזה".
שמריז הדגיש: "אני אוהב את עם ישראל, לא מעניין אותי ימין ושמאל או שחור ולבן. עם ישראל מפרגן לאלון ומפרגן למשפחת שמריז. מכאן גם הקריאה היום בשבע בערב כשיערכו את הטקס של המשפחות. אי אפשר לגרום לכל עם ישראל להגיע לטקס הזה בשל מגבלות פיקוד העורף. אבל גם אי אפשר לשכוח את מה שקרה בשבעה באוקטובר. שחטו אותנו בבתים שלנו, הרגו לנו את התינוקות, אי אפשר לשכוח כזה דבר".
עוד ציין, כי "ההפקרה הזאת הייתה לאורך כל השדרה, מהנהגת המדינה ועד לצבא והמשטרה. בגזרה של קרוב ל-60 ק"מ, היו רק 12 טנקים, רק שני מסוקים, זה פשוט מחדל נוראי. זה לא היה אמור להיות כך. יש אוגדת עזה וכוחות חטיבה צפונית ודרומית, והיו צריכים להיות פי שלוש מזה כוחות. המחדל הכי גדול זאת התרעה. אם היו מודיעים לנו חצי שעה קודם, כיתת הכוננות הייתה לוקחת נשקים, היינו יכולים לעצור מתקפה כזאת. היו נפגעים, אבל לא כאלה כמויות, לא כזה טבח".
התרעות פיקוד העורף