שוחחנו עמו לקראת הענקת האות: ״התרגשתי מאוד לשוחח עם הנשיא ולקבל ממנו את אות הגבורה ולשמוע את כל המילים החמות וההערכה ממנו. זה לא מובן מאליו. אני בעיקר שמח בשביל 120 הילדים שלי שהצלתי, האות הזה הוא גם בשבילם, על השעות שהן עברו בשטח והמראות שהם ראו. אני שמח בשביל אמא שלי, אשתי ובנותיי. אני רק הייתי השליח ששלח הקדוש ברוך הוא להציל אותם – הם הגיבורים האמיתיים".
"מתחילת מלחמת חרבות ברזל", שיתף דוידיאן, "גוייסתי בצו 8, והייתי במילואים עד ה־7 באוקטובר. זאת היתה שנה לא פשוטה עבורי ועבור כל מדינת ישראל. אני הייתי בשנת אבל על חבריי מכוחות השוטרים, נרצחי הנובה, וכלל הנרצחים שחלק גדול מהם אני מכיר".
בסיכום דבריו, אמר: "אנחנו עם חזק, מדינה חזקה, נתגבר על הכל ונמשיך כי עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. ביום הזה הראינו לעולם וגם לנו מהי אהבת אחים, איך אנשים יצאו להילחם ולמות למען אחיהם שאפילו לא הכירו. עם ישראל חי".
התרעות פיקוד העורף