במשך שנה כמעט, מ־11 באוקטובר 2023, בשבוע הראשון של המלחמה, ועד 21 בספטמבר 2024, נשמעו רק שתי אזעקות בחיפה. בשנה שבה ערים צפוניות יותר ספגו מאות טילים וכטב"מים מצד חיזבאללה, בחיפה השגרה נשמרה, יחסית. אך מאז 21 בספטמבר השנה, כשהלוחמה בלבנון העמיקה, חיזבאללה יורה גם לכיוון חיפה, העיר השלישית בגודל אוכלוסייתה בישראל. עסקי התרבות והבילוי בעיר, כמו במקומות אחרים בארץ, סבלו מירידה מסוימת מאז שהחלה המלחמה, אבל המשיכו לעבוד. בחודש וחצי האחרונים הם חווים משבר של ממש, וחלקם מתקשים לראות את האור בקצה המנהרה.
אנשים פוחדים לצאת
“בלאו הכי המצב הכלכלי של מקומות הבילוי בחיפה הוא לא כמו שהיה לפני 15 שנה, ואני יודע שיש עסקים שבגלל המלחמה הזו נקלעו למצב קשה מאוד", אומר גיא גידלי, הבעלים של “קפה מנחם", בית קפה הפועל כ־11 שנה בשכונת רמת בגין בעיר. “אין פיצויים בחיפה, ולא בטוח שיהיו פיצויים, וזה עצוב. אני גם לא מרגיש שמישהו מדבר או נלחם על זה. אני עצמי עושה מילואים, וכל יום כמעט אתה שומע על חללים, וזה שובר את הלב. בעלי עסקים מוצאים שזה עיתוי לא נכון לדבר על זה, אבל מצד שני, יש כאן מצוקה כלכלית גדולה. אני מאוד מקווה שהעסקים החיפאיים ישרדו".
“כשפרצה המלחמה הייתה טלטלה, באופן טבעי, בתרבות הבילוי בחיפה, והיה חודש קשה ומוזר כי אנשים פחות יצאו מהבית, ולכן הייתה ירידה משמעותית בעבודה. אבל אחרי שאנשים עברו איזושהי הסתגלות, היה בסדר", מספרת חן לסרי, אחת מבעלי “סינטה בר", הביסטרו החיפאי המוכר. “מאז ספטמבר, כשהחלו לירות טילים לכיוון חיפה, המציאות השתנתה מאוד. כשיש אזעקות, זה פוגע ברצון של האדם לצאת ולבלות, כי כדי לצאת לבלות צריך רווחה נפשית ותחושת ביטחון".
"עכשיו זה אחרת. אני חושבת שאנשים רוויי קשיים אחרי השנה הזו. התחושה היא שאנשים מבואסים, וזה משפיע על תרבות הבילוי. אם מחר יהיה הסכם עם חיזבאללה ותהיה חזרה לשגרה, גם אנחנו נוכל לחזור לשגרה, אבל קשה לי להאמין שזה יקרה בטווח הקרוב. לכן המדינה חייבת להסתכל עלינו, בעלי העסקים בחיפה שנפגעו דרמטית. יש לנו שש מסעדות בחיפה, ומדובר בהפסדים של סכומי עתק. זה קריטי לקיום שלנו".
עדיפות לבילוי סולידי
גם היום, “לופט" ו"סליק" במרכז הכרמל ממשיכים לפעול על אף האזעקות והשיגורים. הקהל אומנם מגיע, אבל ממש לא בהמוניו. “בשגרה היו לי ולשותפיי שני מועדונים, ‘מוריסון’ ו’לופט’, שעבדו בסופי שבוע והיינו עושים בהם גם אירועים, ובר, ‘סליק’, שעבד שבעה ימים בשבוע", מפרט יועד לוי. “המקומות שלנו תמיד היו בין החזקים ביותר בחיפה. ב’לופט’ וב’סליק’ אנחנו כבר 15 שנה, ואת ‘מוריסון’ פתחנו קצת לפני הקורונה, אבל בעקבות המלחמה התפקשש לנו ונאלצנו לסגור את המקום כי היינו בחוסר ודאות. לא ידענו לאן תתפתח המלחמה בצפון".
לוי מסביר שתחום הבילוי במועדונים נחלש: “זה התחיל בקורונה, שנתנה מכה ראשונה, והמלחמה נתנה את המכה הבאמת חזקה. כשפרצה המלחמה, אנשים לא הרגישו בנוח לבוא למועדון, לרקוד, לשמוח ולהתפוצץ על העולם כשכל המדינה בדיכאון. במועדון אתה לא שומע את האזעקות, ובהתחלה, לפני שהחל הירי לחיפה, היו אנשים שפחדו לבוא כי לא ידעו אם ישמעו את האזעקות. עכשיו, כשיש ירי, אנשים מפחדים להיות במועדון כשתהיה אזעקה. מספיק שתהיה נפילה בקריות בשעות של מסיבה, אז אנשים נלחצים ולא מגיעים, וכל הערב מתחרבש. אנחנו כבר לא יכולים לתכנן תוכניות במקום לכמה ימים קדימה, אלא צריכים להתפלל בכל יום שהכוכבים יסתדרו ולא יהיו אזעקות בחיפה. זה מצב מורכב".
“מאז ספטמבר האחרון אנחנו חווים ירידה של כ־30% בהכנסות, אבל אנחנו עומדים בהפסדים כרגע", אומר בחיוך ראובן מאיר, הבעלים של “מעיין הבירה", מהמסעדות החיפאיות המפורסמות והוותיקות ביותר. “מעיין הבירה" פועלת מאז 1962 בעיר התחתית וידועה בעיקר באוכל המזרח־אירופי ובבירה מהחבית שהיא מגישה.
“ההורים שלי פתחו את המסעדה הזו לפני למעלה מ־60 שנה, ועברנו הרבה מלחמות. גם את המלחמה הזו, שהיא הארוכה מכולן, נעבור", הוא מבטיח. “לפני המלחמה הייתה עבודה חזקה, וגם כשהמלחמה הייתה בעיקר בעזה, העבודה שלנו לא נפגעה. אבל ברגע שהתחילה החזית בלבנון לבעור, נכנסנו לבעיה, כמו הרבה עסקים בעיר התחתית. המזל שלי הוא שאני עובד על לקוחות מחוץ לחיפה, בעיקר מתל אביב, ויש לקוחות שמגיעים אליי ברכבת וחוזרים הביתה. אומנם הם לא באים באותה תדירות כמו לפני הירי לחיפה, אבל תודה לאל הם עדיין באים. גם החיפאים באים, אבל מלכתחילה אין לי הרבה קליינטים מחיפה, כך שהעסק שלי לא בנוי עליהם. בינתיים אנחנו עובדים, למרות הקושי. זה עדיף על לשבת בבית. אנחנו מחכים להפסקת אש בלבנון כדי שהעסק שלנו יחזור לשגרה, כמו שאר העסקים בחיפה".
התרעות פיקוד העורף