על אף שהדיבור על סגירת החברה בשל הירידה במכירות ריחף באוויר, כמעט איש מעובדיה לא העלה בדעתו שיצרנית הצמיגים הוותיקה והיחידה בארץ תנעל את שעריה לתמיד, ושהעובדים ייאלצו להיפרד מהמקום שהיה עבורם בית ולהתחיל מחדש.
כולנו משפחה אחת
בהמשך עבר גולדנברג לעבוד במחסן הטכני של המפעל בפתח תקווה, וכשזה נסגר בשנת 2000, הוא הוצב במפעל הראשי של “אליאנס" בחדרה. “כיוון שלמדתי הנדסת מכונות, שלחו אותי לעבוד במחסן הטכני, וקלטתי מהר את המקצוע", הוא נזכר. “מנהל המחסן הטכני בחדרה החליט לטפח אותי, והבטיח לי שבגלל המקצועיות שלי אעבוד ב’אליאנס’ הרבה שנים. והוא צדק. מה שמאפיין את ‘אליאנס’, לדעתי, זה שכולנו היינו משפחה אחת. זה לא משנה מאיפה באת, ועם איזו מנטליות, ממרוקו, מרוסיה או מפולין – בחיים לא היו ריבים. תמיד כולם עזרו לכולם. היינו לא רק שותפים לעבודה, אלא קודם כל חברים. הייתה חוויה טובה".
"כשאני נכנס למפעל, אני מרגיש כאילו אני בבית שלי. ההנהלה תמיד התחשבה בכל הבעיות שלנו ובאה לקראתנו, ובמשך כל השנים הייתה לנו עבודה בלי סוף. היינו מתחרים בינינו, מי מייצר יותר צמיגים. גם בקורונה, עם כל הקושי, עבדנו רצוף והייתה לנו פרנסה מבורכת. החלום הזה התנפץ כרעם ביום בהיר כשאמרו לנו פתאום שהמפעל נסגר ושאנחנו מפוטרים".
"זה שובר את הלב. העבודה הייתה חלק בלתי נפרד מחיי. אני מרגיש שהסגירה של המפעל היא גם פרידה מפרק מסוים בחיים שלי. עכשיו לכולנו יש דאגות: מה יהיה עם הילדים, עם המשכנתה, עם החובות. נתנו את הנשמה ואת החיים שלנו למפעל הזה. הבעלים היפנים כנראה חיפשו להוזיל מחירים, אז החליטו לסגור אותנו, בלי להתחשב בעובדים. אולי גם המלחמה תרמה לזה שנפגע הייצור בשנה האחרונה".
החברה הוקמה בשנת 1950 בשם “אליאנס מפעלי צמיגים וגומי בע"מ" על ידי קבוצת משקיעים מישראל ומארצות הברית, בשיתוף חברת “סולל בונה", כדי לעודד ייצור ישראלי. מייסדי החברה החליטו להקים מפעל צמיגים באזור התעשייה החדש שנבנה בחדרה. הקמת המפעל נמשכה כשנה וחצי והוא החל לייצר צמיגים לקראת סוף 1952.
התמחות החברה היא פיתוח, ייצור ושיווק של צמיגים מתקדמים, המבוססים על פטנטים בתחומי הנדסה כימית וחוזק חומרים. בשנות ה־50, ה־60 וה־70 רוב רכבי ישראל התגלגלו על צמיגי “אליאנס", שהיו זולים מהצמיגים המיובאים, ועדיין איכותיים. הפופולריות הייתה כה גבוהה עד שאפילו שלום חנוך הקליט בשנת 1975 ג’ינגל פרסומת מפורסם לחברה, תחת הסלוגן “אל תיקח צ’אנס – קח אליאנס".
בשנת 1985 נקלע המפעל לקשיים עקב משבר האינפלציה בישראל והתחרות הגוברת עם צמיגים מיובאים. בשנת 1988 מפעל “אליאנס" עמד על סף סגירה, ו־500 מתוך 1,400 העובדים פוטרו. התעוררו מחאות והפגנות, והחברה עברה תוכנית הבראה ואף התרחבה לייצור בשני מפעלים שבבעלותה: “אליאנס" בחדרה ו"צמיגי שמשון" בפתח תקווה, עד לסגירת המפעל בפתח תקווה בשנת 2000. לאורך השנים עברה החברה טלטלות רבות, החליפה בעלים ומנהלים, פתחה שלוחה בהודו, ובשנת 2016 נמכרה לקונצרן יוקוהאמה מיפן ב־1.2 מיליארד דולר. והשבוע הוחלט לסגור את המפעל לצמיתות.
על אף שהמפעל ייסגר רשמית בסוף החודש הבא, כבר היום יתקיים יום העבודה האחרון של העובדים בחברה. ההנהלה הפכה את היום הזה ליריד תעסוקה, שנועד לסייע לעובדים למצוא את דרכם המקצועית אחרי שהמפעל ייסגר. כך תגיע לסיומה היסטוריה בת 74 שנים של ייצור צמיגים ישראלי.
התרעות פיקוד העורף