אלפים התכנסו הערב בכיכר החטופים במרכז תל אביב, להפגנה מרגשת ומלאת כאב בדרישה ברורה לממשלת ישראל: להשיב את החטופים הביתה. העצרת, שהתקיימה תחת אווירת אחדות וכאב עמוק, הפכה לזירת זעקה ציבורית. בני משפחות החטופים עלו בזה אחר זה לבמה, שיתפו את כאבם האישי וקראו להנהגת המדינה לקחת אחריות.
אופיר אנגרסט, אחיו של מתן אנגרסט שיציין בשבוע הבא את יום הולדתו ה-22 בשבי חמאס, נשא נאום כואב ומלא ביקורת: "אחי, רציתי להתייעץ איתך. בעוד חודש יהיה לי צו גיוס ראשון. אני זוכר איך כשאתה היית במקום שלי לפני חמש שנים, אמרת לי משפט שלקחתי אותו איתי עד היום: 'רגליים יש, ידיים יש, אז אני אהיה שם מתחת לאלונקה'. אבל איך אני אוכל להתחייב למדינה שלא מתחייבת לחיילים שלה?"
אופיר פנה ישירות לראש ועדת החוקה, שמחה רוטמן, והאשים אותו באטימות ובחוסר מעש: "ראש הוועדה, שמחה רוטמן. שסרב לשמוע את ההקלטה שלך, בטענה שזה חייב לקרות בתאום מראש. שמחה, כשאחי נחטף, לא היה על זה שום תאום מראש. אפילו אחרי המקרה, לא אתה ולא החברים שלך הרמתם טלפון אחד אלינו. בשעות הקשות האלה של האי-וודאות. אולי כל הקלטה הזאת מבחינתך היא טרור-פסיכולוגי", אמר אופיר והוסיף: "יש שני משפטי אמת שאחי אמר, ואני יודע בפירוש שהם נכונים והוא מתכוון אליהם. אתה מסוגל להחזיר אותי ואתה צריך לרצות . אני יודע שלא תצטרך לישון בלילה, כשתשמע את הקול של אחי הזועק אומר לך שהוא סומך עליך ובכל יום שעובר אתה מחליט להקריב אותו שוב ושוב כמו שאמרתי בוועדה, עכשיו היום אחי חי אבל אם חס וחלילה עומד לקרות לו משהו, הדם הוא על הידיים שלך שמחה".
ענבל צח, בת דודתו של טל שהם, נשאה נאום כואב ומלא אשמה, תוך שהיא מדברת בשם משפחתה שאיבדה שלושה מבניה במתקפת חמאס: "שלושה מבני המשפחה שלנו נרצחו, והשאר הוחזקו חמישים ימים אצל מפלצות חמאס ושוחררו, אבל הלב שלהם נשאר שם, בעזה, עם אבא". ענבל המשיכה בדבריה ונשאה קריאה נרגשת לממשלת ישראל: "עשינו כל מה שיכולנו – דיברנו, שתקנו, ביקשנו, התחננו, דרשנו, צעדנו – אבל הכל לשווא. סליחה טל, שאתה עוד לא בבית. סליחה שלא הצלחנו להחזיר אותך לחיבוק של אמא ואבא, לאחים שלך ולחיים שלך". בסיום דבריה, קראה ענבל לראשי המדינה: "תהיו אמיצים. תביאו עסקה, תביאו את החטופים הביתה. החיים לשיקום, החללים לקבורה. זה ורק זה הניצחון המוחלט, שיאפשר לנו להתחיל לתקן ולבנות מחדש".
כרמית פלטי קציר, בתה של שורדת השבי חנה קציר ואחותו של אלעד קציר ז"ל, דיברה בחריפות נגד הנהגת המדינה והפגיעה באמון הציבור: "לא ניתן לממשלה לשבור את החוזה הקדוש שבין המדינה לאזרחיה. החוזה הזה חזק יותר מכל שיקול קואליציוני. ממשלת ישראל הצליחה להציל ישראלים מאוימים באירופה – למה אהובינו בעזה נשארים שם?", כרמית שרטטה את גבולות האחריות של המדינה והזהירה: "אין כפרה על הפקרה ואין מחילה על הקרבתם. עסקה חייבת לצאת לדרך, כי אהובינו סומכים עלינו שנחזיר אותם".
גאיה קלדרון, בתו של עופר קלדרון, פנתה לאביה בשבי במילים קורעות לב. עופר יציין בשבוע הבא את יום הולדתו ה-54, בפעם השנייה בשבי: "אבא, במקום לחגוג איתך, אני עומדת פה ומשכנעת שהחיים שלך חשובים. חלמתי שאתה מחזיק לי את היד, והבנתי שאתה סובל. זה שובר אותי לדעת שהמציאות שלך היא כאב אינסופי", גאיה סיפרה על חסרונו של אביה באירועים משפחתיים משמעותיים: "ארז חגג בר מצווה, והיית חסר כל כך כשהוא עמד שם בבית הכנסת. אתה היית אמור לעמוד לצידו". בסיום דבריה, פנתה לאביה ישירות: "אל תאבד תקווה, אבא. אנחנו נלחמים כאן בשבילך. אתה תחזור הביתה."
שורדת השבי עדה שגיא נאמה בעצרת בכרמי גת ואמרה: ״הייתי תמימה לחשוב וקיוויתי בכל לבי שתהיינה עסקאות נוספות. נותרו רק הדמעות. בכל כוחי, עודני נאחזת בשביב התקווה הדועכת וזועקת בקול גדול: את כולם. עכשיו!״ ופרט לה שורדת השבי קלרה מרמן, נאמה בעצרת בצומת הקשתות: ״המלחמה הזו סופה להיגמר ביום מן הימים. אנחנו יכולים לבחור לגמור אותה היום ולזכות בעוד חיבוקים ומראות מרגשים, או שהמלחמה הזו תגמור אותנו: את הנפש, את האמונה באדם, את הסולידריות הישראלית, את החטופים ואת משפחותיהם״.
גם בסמוך לשער בגין בקריה, הגיעו אלפים להפגנה השבועית, שם אמרה נעמי אור בת ה-14, קרובת משפחתו של דרור אור שגופתו מוחזקת בשבי החמאס, בהפגנה בגשר בגין: "אני בת ארבע עשרה, אני לא מוכנה לגדול ולחיות במדינה שבה אם אחטף אני יודעת שלא יחזירו אותי, אני לא מוכנה להיות חלק בחברה שמקדשת מוות ומלחמה יותר מאשר את החיים ואני לא מוכנה לתת יד להפקרת החטופים למוות".
קודם לכן, בהצהרת משפחות החטופים, שהתקיימה הערב בשער בגין בקריה, המשיכו משפחות החטופים להשמיע את זעקתן נגד ממשלת נתניהו. ההצהרות, מבטאות תחושת ייאוש עמוקה מהמצב, אובדן אמון בהנהגה וקריאה לפעולה דחופה להשבת 101 החטופים שנותרו בשבי חמאס. המשפחות אמרו כי העם מבין שדם החטופים על ידי נתניהו שלא רוצה להחזיר את כל החטופים ולסיים את המלחמה. הוא צריך שהמלחמה תימשך כדי שיוכל להתחמק מהמשפט.
אלגרט גם הציב שאלות קשות בפני הציבור וראש הממשלה: "מישהו מאמין שנתניהו לא ידע מה מתבשל בכוורת שלו? ואם כל זה קרה מאחורי גבו, מה זה אומר על ראש הממשלה? ואם נתניהו לא ידע ולא היה מעורב, מדוע הוא לא יוצא נגד יועציו ומקפיא את עבודתם?".
אלגרט פנה גם לחברי הקואליציה: "אני פונה לאנשים ההגונים בקואליציה שרוצים את החטופים בבית. מה עוד צריך לקרות כדי שתתעוררו ותבינו שבגללו אחי איציק וכל החטופים עדיין בשבי? מתי יגיע הרגע שתגידו לו עד כאן?".
צח שיגרה קריאה נרגשת לציבור הרחב: "אנחנו שבים וקוראים לציבור: לא עוצרים עד שכולם חוזרים! אנחנו יודעים שהמאבק ארוך ומתיש, אבל לחטופים קשה יותר. אתם הכוח שלנו, אתם החמצן של החטופים! תמשיכו להילחם איתנו עד שנחזיר את כולם".
התרעות פיקוד העורף