דוידיאן מתאר את חוויות המלחמה ואת חוסר האמון ההולך וגובר בין התושבים לממשלה: ״מה שקורה עכשיו הוא השפלה. תושבים שילמו מחיר כבד מאוד – אנשים עזבו את בתיהם, עסקים קרסו, ילדים נאלצו לעזוב את בתי הספר במשך יותר משנה. אנחנו חיים כ"שבויים" במדינה שלנו. גם מי שלא פונה - נאלץ להתמודד עם ירי בלתי פוסק, חרדות מתמשכות ופגיעות בלי סוף. להגיד שחיזבאללה מורתע בזמן שהוא יורה טילים לתל אביב זו בדיחה. רק אתמול אישה מנהריה נפגעה קשה מטיל. איך אפשר לקרוא לזה הרתעה?״, תהה בכאב.
דוידיאן, תושב שלומי, עוד הזכיר כיצד בעבר פרצו עובדים זרים בקלות את הגבול מלבנון לישראל: ״כבר ראינו בעבר כיצד פרצו את הגבול מלבנון לישראל בקלות. אם עובדים אריתראים הצליחו, אז מה ימנע מחיזבאללה? הכוח של רדואן מסוגל לפעול באותו אופן, אם לא בצורה חמורה יותר״.
״האירועים של השבעה באוקטובר הם רגע שבו כולנו התעוררנו למציאות אחרת, ובין היתר תושבי הצפון עדיין לא הצליחו לחזור לחיים נורמליים מאז. החיים נעצרו שם. תחושת הביטחון שלנו נשברה לחלוטין. אם ההסכם ייחתם, נרגיש הפקרה – כאילו לא עשו בשבילנו מספיק״.
"אנחנו שקופים לתהליך ההסכם"
לרנר מזכיר את הישגי צה״ל ונטרול האיומים במהלך התמרון הקרקעי בדרום לבנון: ״אמנם נטרלו חלק מהאיומים, אבל אתמול, למשל, טיל נ״ט פגע בשתולה. כלומר, האיום הזה עדיין קיים. צריך להבין שכוח רדואן מורכב מתושבי הכפרים השיעיים מעבר לגבול. גברי המשפחות שיחזרו להתגורר בכפרים השיעיים - הם למעשה מחבלי כוח רדואן״. לדבריו, לאחר גילוי תשתיות הטרור, אסור לאפשר לתושבי הכפרים בדרום לבנון לשוב אליהם: ״אם רוצים להחזיר ביטחון לצפון, הפתרון הוא פשוט – אסור שיהיו שם תושבים שמאיימים עלינו. צריך להרוס את הבית הראשון שיוקם מחדש כדי להבהיר שהאזור לא יחזור להיות מקור איום״.
״הבעיה השלישית והכבדה ביותר היא ההסכם הנוכחי שלא מחזיר כלל את תחושת הביטחון״, אמר. ״להפך, הוא מעמיק את חוסר האמון של התושבים בצבא ובממשלה. ההסכם גם לא פותר את איום טילי הנ״ט או את הסכנה מהכפרים השיעיים כמו כפר כילא ועיתא א-שעב, שמלאים בלוחמי רדואן״.
״אני סקפטי מאוד לגבי ההסכם הזה, כי ממשלות ישראל לדורותיהן לא עשו מספיק כשחיזבאללה פגע בתושבי הצפון. ביטחון אמיתי יגיע רק מאמון – והתהליך הנוכחי של גיבוש ההסכם - רק פוגע בו. מקבלים החלטות מעל הראש שלנו, ומזמנים את ראשי המועצות לסקירה רק עכשיו, אחרי שהתושבים כבר כועסים. למה לא שיתפו את ראשי המועצות מראש? תחושת השיתופיות והאמון נחוצה כדי לייצר ביטחון – וזה בדיוק מה שחסר כאן״.