מקום להביע רגשות
איתמר יוסף חבר לקהילת שורדי הנובה כדי להירתם לעזרת חבריה, או כפי שהוא מסביר: “הרגשתי חובה לעשות משהו ולא להירקב בתוך הטראומה של עצמי. לקחתי על עצמי את הקטע של האמנות בקהילה כי זה התחום שאני עוסק בו, וגם כי באותו פסטיבל הייתי אחראי על 11 אמנים שהציגו יצירות. אחד מהם, ניב תל צור ז"ל, עשה בנובה לייב ארט, ונרצח".
יוסף הצטרף למחלקת התרבות בקהילה. “במסגרת זו הגינו רעיון להפיק תערוכה מעבודות של שורדי ושורדות הנובה כי הבנו שתערוכה כזו יכולה להיות משמעותית עבורם", הוא מתאר. “כשורד וכאמן אני חושב שזו דרך מדהימה להעביר את מה שעברנו שם, באמצעות האמנות. זה גם משאיר תיעוד ומסר לדורות הבאים בצורה שונה מהצגה של תמונות נרצחים או עדויות. אני יכול לספר שהאמנים שמציגים בתערוכה באו אליי ואמרו שהיצירה והעבודה על התערוכה נתנו להם סיבה לצאת מהבית. יש הרבה אנשים שהיה להם קשה מאוד להתאושש ממה שעברו בנובה, והיצירה נתנה להם מקום להביע את הרגשות שלהם ונתנה להם מקום כאמנים להציג את האמנות כאינדיבידואלים. גם ככה קשה מאוד להצליח היום בעולם האמנות, וזו במה חשובה עבורם".
התערוכה “We Are Nova", שאוצרת אורית לוטרינגר, נפתחה בשבוע שעבר בבית חיל האוויר בהרצליה והיא תוצג עד 31 בדצמבר. מוצגות בה יצירות של 70 שורדים ושורדות, של בני משפחותיהם ושל בני משפחות שיקיריהן נרצחו בנובה. הסוגים והמדיומים של העבודות מגוונים: ציור, רישום, ציור דיגיטלי, וידיאו, נפחות, רתכות, סאונד, עבודות AI ועוד.
“התערוכה באה להציג את הפנים היפות והאמנותיות של הקהילה שלנו", מסביר יוסף, שמפיק את התערוכה עם שני זילברשטיין. “המטרה של התערוכה היא לתת תקווה. גם לשורדים וגם לכל מי שמסתכל על היצירות. אני אישית מציג בתערוכה יצירה בשם ‘עיר ללא גרפיטי’. אני אמן גרפיטי ומאייר, ובמרוצת השנים הכנסתי את הגרפיטי שלי לתוך האיורים. הכינוי שלי בגרפיטי הוא ‘Empty Kid’, ואחרי הנובה שיניתי אותו ל־’Empty Without A kid’. היצירה ‘עיר ללא גרפיטי’ מדברת על האמן המיוסר, עליי, כאמן רחוב וכמאייר, בן אדם קטן שיש לו שלושה חברים חטופים בעזה, אליה כהן, יוסף אוחנה ושני לוק ז"ל, שנחטפה ונרצחה. אלה חברים שלפני הטבח הרמתי איתם כוסית לחיים. הכרתי למעלה מ־50 אנשים שנרצחו, מתוכם 13 חברים קרובים שלי, וכל הרגשות האלה באים לידי ביטוי ביצירה הזו".
גלגל ההצלה
מסטיי מספרת שהיא מציירת מגיל 6, ומעולם לא למדה ציור באופן מקצועי, אלא למדה בעצמה ופיתחה מיומנויות. “אם לפני הנובה הציור היה תחביב שאני מאוד אוהבת, אחרי המסיבה התחביב נהיה תרפויטי עבורי, גלגל הצלה, התרופה הכי טובה לנפש", היא מודה. “בכל פעם שהרגשתי משהו בקשר למראות ולחוויות שחוויתי בנובה, הייתי הולכת לצייר. בכל פעם שהייתי עצובה, בכל פעם שרציתי להיזכר באיזו נקודה ממסע הבריחה שלי, הייתי מציירת. אני חושבת שיש קשר ישיר בין הנפש ובין האמנות. אפשר לראות בכל יצירה בתערוכה איך האמן הרגיש באותו רגע שהוא יצר אותה. יצירה מביעה בדרך כלל כאב, וברגע שכואב לך, אתה מבטא את זה ביצירות שלך. ביצירות שלי יש רגעים של טראומה וכאב, ויש גם יצירות מופשטות, שנוצרו אחרי שעבר קצת זמן, ואפשר לראות שהרגשתי יותר טוב כשיצרתי אותן. באופן כללי, היצירות מביעות את התהליך הנפשי העמוק שהאמנים שמשתתפים בתערוכה עברו ועוברים".
התרעות פיקוד העורף