נוירובלסטומה היא סרטן אגרסיבי, שמופיע בעיקר אצל ילדים מתחת לגיל 5. עבור ילדים אלו ומשפחותיהם החיים משתנים בן רגע, כשהם נקלעים לקרב שאיש לא מוכן אליו.
"עבורי, המשימה היא אישית מאוד. בני שיר היה בן שנתיים בלבד, כשאיבדנו אותו לנוירובלסטומה. הסרטן פגע ללא התראה מוקדמת, ולמרות המאמץ המדהים שלו והמאבק הבלתי נלאה שלנו, המסע של שיר הסתיים מוקדם מדי", סיפרה אמו, עינת דדו־בראליה, שהיא ומשפחתה הפכו למפעל חיים את העלאת המודעות למחלה הקשה ואת הניסיונות לסייע במימון מחקרים שיביאו לפריצת דרך בטיפול. "האור של שיר ממשיך להאיר את הדרך שלנו, מניע את המאמץ הזה, כדי להבטיח שמשפחות אחרות לא יצטרכו לחוות את השבר הזה", היא מספרת.
גל היה כמעט בן חמש כשחייו התהפכו. הוא התחיל להתלונן על כאבים ברגל, מה שהוביל לביקורים חוזרים ונשנים אצל הרופא, שחשד בדלקת במפרק הירך. ואז הגיעו בדיקות הדם, והרגע שכל הורה חושש ממנו, כאשר התגלה גידול משמעותי בבטנו. "הסרטן כבר התפשט למוח העצמות, מה שהציב אותו בסיכון גבוה של נוירובלסטומה", מספרת דדו־בראליה.
בשנה ושמונת החודשים הבאים, גל ומשפחתו התמודדו עם סדרת טיפולית אינטנסיבית: כימותרפיה, ניתוח, אימונותרפיה, שתי השתלות מח עצם והקרנות. "זה היה מאבק על חייו, שהתנהל באומץ רב". היום גל נקי מסרטן. בגיל 9 הוא חזר לחיים של ילד רגיל, אבל הנוירבלסטומה הותירה את חותמה – על גופו, בריאותו ושלוות הנפש של משפחתו. פגיעות בשמיעה ובתפקוד הריאות הן תזכורות קבועות למאבקו, והחשש מהישנות המחלה מרחף מעל.
דדו־בראליה מציינת שסיפורו של גל הוא סיפור של נחישות ותקווה, אך הוא גם מדגיש את הצורך הדחוף בהגברת מודעות.
נוירובלסטומה היא נדירה, אך ההשפעה שלה עמוקה. היא מהווה כ־12% ממקרי המוות מסרטן בילדים, והסטטיסטיקות מדאיגות: אחד מתוך שני ילדים עם נוירובלסטומה בסיכון גבוה לא לשרוד. שלושה מתוך חמישה ילדים מאובחנים בסיכון גבוה, מה שמקטין משמעותית את סיכויי החלמתם.
לדברי דדו־בראליה, ניתן לסייע בהעלאת המודעות באמצעות שיתופי סיפורים, בדגש על כך שאבחון מוקדם יכול להציל חיים. היא גם קוראת להשתתף בוובינר הגלובלי: "היום חוקרים ותומכים מובילים מרחבי העולם ישתפו את מה שצפוי במאבק".