אליאב בן עטר, שליח חב"ד במכללת עמק יזרעאל, התעורר בבוקר ה-7.10 אשתקד, לבוקר של חג. במהלך הערב שלפני כן, השתתף בחגיגות חג שמחת תורה בעיר, וחשב שהוא עומד בפני יום נוסף של חגיגיות וציון החג היהודי מהחשובים ביותר.
עם זאת, זמן קצר לאחר שהתעורר, שמע לראשונה על הטבח הרצחני שמתחולל ביישובי העוטף והאזור. כבר באותו היום, עם מוצאי החג, פתחו אליאב יחד שותפו אילן ברקן ומספר גורמים נוספים, במיזם התנדבות למען חיילי צה"ל בכל רחבי המדינה.
"קמנו לתוך העניין הזה ולא ידענו בדיוק מה קורה, עד מוצאי החג לא היו לנו טלפונים", הוא מספר על בוקר הטבח ומוסיף: "במוצאי החג כבר הבנו שצריך לפעול ומהר, לעשות משהו".
על הימים הראשונים של מיזם ההתנדבות: "היינו מסתובבים בבסיסים בעפולה, ודואגים שיש להם את כל מה שצריך מבחינת ציוד. זה היה בשבוע הראשון, היה ממש מטורף, וגם הגיעו מפונים למעונות". עם תחילת המלחמה, רבים מהמפונים מיישובי צפון הארץ הגיעו להתארח במעונות הסטודנטים של מכללת עמק יזרעאל". חלק מהם אף הצטרפו למיזם ההתנדבות.
חלק מהמפונים שהגיעו למעונות, אף הצטרפו למיזם ההתנדבות. אביעד דהן, בן 15 מחניתה, שב-8 באוקטובר פונה עם משפחתו למעונות עמק יזרעאל שבעפולה, מספר: "פינו אותי ואת המשפחה שלי למעונות בעפולה. שם והמשפחה שלי הכרנו את אליאב, והתחלנו ללכת איתו להתנדב. הגענו להרבה בסיסים. לפעמים זה גם היה נופל על בית הספר, אבל זה היה מאוד נחמד להתנדב ולעזור. ראיתי בהתנדבות חשיבות גדולה, בגלל כל מה שהחיילים תרמו לנו".
זוהר בונפיל, עובדת של המכללה, שלקחה גם היא חלק בפעילויות ההתנדבות, סיפרה: "החיבור עם קבוצת ההתנדבות של אליאב הייתה טבעית ונוצרה מהחיבור שלנו למכללה האקדמית עמק יזרעאל. מיד לאחר אירועי ה-7 באוקטובר התגייסנו כולם לכל פעילות התנדבותית הקשורה לחיילים ומפונים ההיענות הייתה מדהימה. כל אחד רצה לתרום ולעשות כמה יותר למען החיילים. הגענו עם אנרגיה מטורפת וחיכינו לראות את הניצוץ והחיוך בעיני החיילים והמפונים.
ארוחות על האש מפנקות שלא מביישות מסעדת גורמה מהסלטים ועד הקינוחים. חרשנו את הארץ והבסיסים מצפון ועד דרום. וחזרנו בכל לילה עם סיפוק וחיוך וצפייה לפעם הבאה. מרגש אותי לראות כל פעם מחדש את ההתגייסות וההירתמות של העורף בעת הזאת. כן ירבו אנשים כמו אליאב שמובילים פרויקטים משמעותיים כאלה".
נתי משש, יו"ר אגודת הסטודנטים עמק יזרעאל, התייחס לפעילות: "אחת היוזמות הבולטות הייתה ארוחת על האש חגיגית, שהתקיימה בשיתוף פעולה מלא בין האגודה לרב אליאב. הארוחה כללה מגוון מאכלים טעימים, והייתה הזדמנות לחיילים ליהנות מכמה שעות של מנוחה ורוגע באווירה חמה ותומכת. האירוע סימל את התמיכה הרחבה של הקהילה בסטודנטים ובחיילים, ואת החיבור העמוק בין האגודה לצרכי המילואימניקים. פעילויות אלו הדגישו את הערך של אחדות, ערבות הדדית, וחיזוק הקשר בין הקהילה הסטודנטיאלית לחיילים שנמצאים בחזית".
זמן קצר לאחר תחילת המלחמה, מיזם ההתנדבות התרחב, ועבר גם לגזרות רחוקות בהרבה מאזור עפולה. על כך סיפר הרב אליאב: "באיזשהו שלב, אגודת הסטודנטים הציעו שנעשה על האש במחנה "צנובר" בגולן. הכבישים עדיין היו שבורים, כנראה כי הטנקים עברו שם מהר. הגענו לשם ועשינו על האש. ראינו שזה ממש משמח את החיילים.
אז אמרנו שנעשה את זה פעם נוספת. התחלנו להפעיל את הפעילויות בכמויות, זה נהיה פרויקט. התחלנו מהבסיסים באזור עפולה, ומאוחר יותר נסענו לבסיסים גם בצפון וגם בדרום - חניתה, כפר יובל ראש הנקרה בצפון, שם גם היינו עם כיתות הכוננות, וזיקים וכיסופים שבדרום. הגענו ל-120 בסיסים ושטחי כינוס מאז תחילת המלחמה, מהצפון ועד הדרום.
לסיום, סיפר הרב אליאב על הקשיים שבדרך: "ראינו את ההתנדבות הטוטאלית של הסטודנטים. שממש הקריבו את עצמם, גם על חשבון העבודה. גם אחרי החודשיים שלושה הראשונים של המלחמה, כשירדה ההתלהבות, וגם התרומות ירדו, אנחנו המשכנו. ראינו שהשטח רוצה את זה. החיילים רוצים את זה, זה מחזק אותם. נוצרה מערכת של 150 מתנדבים. כל פעם נוסעים למקום אחר, חיילים כבר מכירים אותנו, ומתקשרים אלינו או בעצמם או דרך חברים.
אנחנו עושים את זה בשיתוף של כל מיני אנשים שונים - אגודת הסטודנטים, וחבר שלי אילן ברקן מנהלים את זה. יש ביקורות מאוד טובות. זה ממש קשה לעשות את זה. להצליח להשיג תרומות של עוד 100 שקל ועוד 100 שקל, כל אירוע כזה עולה בערך 5,000-6,000 שקל. אבל כשאתה מגיע לחיילים ורואה איך זה מחזק אותם ומעודד אותם, זה הדבר החשוב ביותר".
התרעות פיקוד העורף