ביומיים האחרונים נראים רחובות מג’דל שמס כמו בחפלה: עוגות וממתקים מחולקים לעוברי אורח, מוזיקה שמחה ורועשת מתנגנת, והאווירה חוגגת את הבשורה – תם שלטון אסד ומתחיל עידן חדש בסוריה. מראות וקולות דומים אפשר לראות ולשמוע גם במסעדה, בוקעאתא ועין קנייא, שלושת הכפרים הדרוזיים הנוספים בצפון רמת הגולן. רוב תושבי הכפרים האלה הם תושבי קבע בישראל, ולא אזרחים (מבחירה), והם מקיימים יחסים שוטפים עם קרוביהם בסוריה.
"כיום אני, כדרוזי מרמת הגולן, לא מרגיש שיש לנו בעיה עם לבנון אחרי שחיזבאללה הותש. אני מאמין שחיסולו של נסראללה שינה את כללי המשחק במזרח התיכון, ועכשיו זו הזדמנות ליצור שקט בסוריה ובלבנון. אני משוכנע שאבו מוחמד אל־ג’ולאני, מנהיג המורדים הסורים, לא יהיה נשיא סוריה כי הוא לא מתאים לזה. הוא איש קיצוני, וגם אם הוא מנסה להיות מתון, הוא לא באמת יכול. צריכים גורם שיהיה מקובל על כל העדות והשכבות בסוריה. עכשיו הגיע הזמן לתת לעם הסורי תקווה, ואם תיתן לו תקווה – הוא לא ירצה להילחם”.
“כל כך חשוב לסגור את המעגל בסוריה עכשיו, עם נפילת השלטון של אל־אסד, אחרי עשרות שנים שהעם הסורי סבל בכאב מדיקטטורה. את הזוועות שעשה השלטון הזה אי אפשר לדמיין ולתאר”, טוען סמיר, תושב מג’דל שמס. “אל־אסד היה אכזרי, וטוב ששלטונו נפל, אבל החשש שיש לי הוא שארגוני הטרור הקיצוניים שנמצאים בסוריה ישתלטו על המדינה ואז יכול להיות מישהו לא פחות גרוע מאסד. יכול להיות שיהיה יותר טוב, אבל לדעתי, אם ישראל לא תטפל בנושא הטרוריסטים שנמצאים בסוריה, האויב שלה יהיה העם הסורי כי עדיין טמונים בתוכו הפחדים והחרדות מהדיקטטורה. העם לא יודע מה זה חופש ודמוקרטיה, ואותם ארגונים יכולים לנצל את זה לרעה ולהפוך את העם הסורי לקיצוני יותר משהיה בתקופה של אל־אסד”.
סמיר מביע תקווה שאל־ג’ולאני לא יתפוס את השלטון בסוריה: “לדעתי, אל־ג’ולאני יותר גרוע מנסראללה. הוא רצח הרבה סורים חפים מפשע. צריך נשיא מתון, שידע ליצור מנהיגות הולמת, שתביא את סוריה למקומות אחרים. מנהיג שידאג להסכם שלום בין סוריה לישראל ולעתיד משותף. אם לא, ישראל תמצא את עצמה מול אויב שהיא לא הכירה כמוהו”.
מוגרבי שואב תקווה מהצהרותיו של אל־ג’ולאני, שלפיהן הוא אינו רוצה לנהל את המדינה, אבל עדיין משקיף בזהירות: “אני לוקח את תמונת המצב הכללית בעירבון מוגבל, עד שנכיל את מה שקורה בסוריה. לדעתי, הסורים עדיין לא התרגלו לזה שאל־אסד איננו, ובוודאי לא התרגלו לחיים חדשים שאחרי העידן שלו. רק הזמן יגיד מה יהיה, אבל אני בוחר באופטימיות כרגע”.