אחת התוצאות המדאיגות ביותר שעולות מהמחקר היא כי 33% מהתושבים המפונים אינם מעוניינים לשוב לבתיהם לאחר החזרה לשגרה. נתון זה משקף תחושת ניתוק מהאזור, על אף הגעגועים הביתה שדיווחו עליהם 82% מהמפונים. ממצא זה מדגיש את הפערים בשביעות הרצון בין המפונים לבין אלו שנשארו ביישוביהם. המפונים מביעים שביעות רצון גבוהה יותר מהשירותים שמספקים להם במקומות מגוריהם החדשים. לדוגמה, 57% מהמפונים מרוצים מרמת החינוך לעומת 37% בלבד בקרב הנשארים, ו-53% מהמפונים מרוצים משירותי הבריאות לעומת 24% מהנשארים. גם בתחום התרבות והפנאי נרשמים פערים גדולים, כאשר 46% מהמפונים מרוצים לעומת 22% בלבד מהתושבים שלא עזבו את בתיהם.
מבחינה כלכלית, המחקר מראה תמונה מורכבת. אמנם תושבים שנותרו בבתיהם שמרו על שגרת עבודה בשיעור גבוה יותר (46%) לעומת המפונים (34%), אך מצבם הכלכלי נפגע משמעותית יותר. 52% מהנשארים דיווחו שמצבם הכלכלי החמיר לעומת 34% בלבד בקרב המפונים. נתון נוסף שמעורר דאגה הוא ש-20% מהתושבים שנשארו ו-24% מהמפונים שוקלים לחפש פתרונות תעסוקה באזורים אחרים בישראל.
בתחום התעסוקה, תושבים רבים הביעו צורך בהקלות מס לעצמאים ובמשיכת מעסיקים גדולים לאזור. 60% מהמשתתפים ציינו זאת כהשקעה הכרחית לעידוד הישארותם בצפון. בנוסף, 50% מהמשתתפים ציינו את החשיבות של ליווי ותמרוץ עסקים קטנים, ו-39% הדגישו את הצורך בפיתוח תחום ההייטק והסטארטאפים.
המחקר גם בחן את תחום תשתיות התחבורה בצפון והציג שלושה צעדים מרכזיים שנחשבים חיוניים על ידי המשתתפים: הקמת תחנות רכבת והוספת מסלולים מהירים, פיתוח תחבורה ציבורית מתקדמת וסלילת כבישים מהירים שיחברו את הצפון למרכז הארץ. נתונים אלו מדגישים את הקשר בין פיתוח תשתיות לבין חיזוק תחושת השייכות ושיפור איכות החיים של התושבים.
לדברי החוקרים, ממצאים אלו מצביעים על הצורך המידי בהשקעה משמעותית בתחומי הביטחון, החינוך והבריאות על מנת לעודד את חזרת המפונים ליישוביהם ולמנוע נטישה של תושבים שנשארו. המלחמה חשפה תושבים רבים לשירותים באיכות גבוהה יותר מאלו שהיו זמינים בגליל, דבר שמקשה עליהם לשוב למציאות שקדמה לה. על מנת להבטיח שיקום מלא של האזור ושימור האוכלוסייה, דרוש שינוי מערכתי בכל תחומי החיים בצפון.
התרעות פיקוד העורף