בכל עיר בארץ תמצאו דוכן פלאפל שהוא לא פחות ממוסד קולינרי. יש דוכנים שהם עסק משפחתי עם מתכון סודי שעובר מדור לדור. יש כאלה פלאפליות שבהן הסוד הוא בכלל הצ'יפס המקורי ובאחרים יספרו לכם על כדורים לוהטים בשלל טעמים וצבעים. המחירים הולכים ומשתנים ויוקר המחיה שמשתלט לנו על החיים גורם למחירי מנות הפלאפל לטפס גבוה למעלה ולהגיע גם למחירים שערורייתיים של 30-40 שקלים למנה.
מדובר כמובן במחירים פסיכים בהתחשב בעובדה שאנחנו עוסקים באוכל רחוב זול להכנה עם עלויות מצחיקות. למרות שבשירו הידוע מספר ניסים גרמה ש"לנו יש פלאפל", הכדורים המטוגנים הגיעו במקור ממצרים. הפלאפל עשוי מגרגירי חומוס ופול טחונים עם תבלינים שנטחנים דק והופכים לכדורים שקופצים ראש לשמן עמוק. את הפלאפל מסתבר יש מי שאוכל בצלחת אבל בואו, הדבר האמיתי נמצא עמוק בפיתה עמוסה בחומס, טחינה, עמבה, סלט וצ'יפס.
למרות המצב יש מי שמציע פלאפל במחיר רצפה של פחות מעשרה שקלים. בבני ברק תמצאו דוכני פלאפל שמציעים מנה בשבעה שקלים. בתל אביב ניצבות די בסמוך אחת לשנייה שתי פלאפליות שמציעות את מנת הבית במחיר בדיחה של 8 שקלים. האחד: פלאפל רצון שנמצא ברחוב קינג ג'ורג' בתל אביב ונחשב למוסד ותיק שקיים מאז 2012. הדוכן השני נטול השם והיומרות נפתח לפני כשנתיים ואותו עדיין לא כולם מכירים. החלטתי לבדוק מה הקטע והאם כדורי חומוס מטוגנים שנדחסים לפיתה במחיר מצחיק שכזה יכולים גם להיות טעימים.