"נושא הבטיחות בדרכים לא מעניין אף אחד. זה לא נמצא בסדרי העדיפויות"
כאילו לא די בכל מאורעות המלחמה, חלליה וקורבנותיה, 2024 תיזכר גם כשנה הקטלנית ביותר בתאונות הדרכים בישראל מאז 2006. 434 אנשים נהרגו מתחילת השנה – ממוצע של יותר מהרוג ביום. מדובר בעלייה חדה, בשיעור 21%, לעומת השנה שעברה. ועל רקע זה מדאיג מאוד לגלות שתקציב הרלב"ד (הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים) הגיע השנה לשפל – 67 מיליון שקלים בלבד, התקציב הנמוך ביותר של הרשות מאז הקמתה ב־1997.
תשתיות, חינוך ואכיפה
“18 שנה לא נראו נתונים קשים כאלה של הרוגים בתאונות דרכים", טוען עו"ד יניב יעקב, מנכ"ל עמותת “אור ירוק", העמותה למאבק בתאונות דרכים בישראל. “המספר 434 הרוגים כולל 65 נהגים צעירים שנהרגו מתחילת השנה, שזה מספר שיא של למעלה מ־20 שנה, ויותר מ־100 רוכבי אופנועים, מספר שיא של 25 שנה לפחות. ואותו דבר במספרי הילדים והקשישים שנהרגו. בסופו של דבר, זו תוצאת ההזנחה ארוכת השנים של משרדי הממשלה. עכשיו אנחנו חווים את ההתפוצצות של הדבר הזה".
למה דווקא עכשיו?
“זה יכול היה להיות בשנה שעברה, או בשנה הבאה. זה תהליך שנבנה לאורך זמן, הזנחה על גבי הזנחה, מחדל על גבי מחדל. בעולמות של בטיחות בדרכים התאריך הוא לא משמעותי כי מסתכלים על מגמות, והמגמה בעלייה כבר משנת 2012. 2012 הייתה השנה עם הכי פחות הרוגים בשני העשורים האחרונים (290).
זו הייתה הפעם הראשונה שהממשלה הצליחה לעמוד ביעד שלה, לרדת מתחת ל־300 הרוגים בשנה, ומאותה נקודה אנחנו בעלייה מתמדת כי נושא הבטיחות בדרכים לא מעניין אף אחד. זה לא נמצא בסדרי העדיפויות, ונורא נוח לקצץ תקציבים בנושא הבטיחות בדרכים כי עם ישראל ‘התרגל’ לזה שבכל יום נהרג עוד אדם בתאונה. היו הרוגים בתאונות דרכים יותר מבכל מלחמות ישראל. אנחנו באמצע מלחמה בכל מיני חזיתות. החזית היחידה שבה השליטה העיקרית היא שלנו היא החזית של תאונות הדרכים – ושם אנחנו נכשלים".
מה צריך לעשות כדי להקטין את כמות ההרוגים בתאונות הדרכים?
“דבר ראשון צריך להסתכל על הפתרון לבעיה הזו בצורה ארוכת טווח. נדרשת תוכנית לאומית רב־שנתית. בדקנו ברחבי העולם מה היה המכנה המשותף למדינות שהצליחו להוריד בעשרות אחוזים את מספר ההרוגים בתאונות דרכים, והתשובה הייתה תוכנית לאומית רב־שנתית. אם נחזור שתי ממשלות אחורה, שרת התחבורה והבטיחות בדרכים הייתה, כמו היום, מירי רגב.
היא ביקשה תוכנית לאומית רב־שנתית, ויש לזקוף את זה לזכותה, רק שעד שהיא הספיקה להגיע עם התוכנית לממשלה – הממשלה נפלה. הדבר ההגיוני היה שהשרה רגב תיקח את אותה תוכנית, ובתפקידה הנוכחי תצא איתה לדרך. רק שזה לא קרה".
ומה באשר לאזרחים? איך הם יכולים לתרום לעניין?
“לאזרחים יש אחריות אישית, אבל הם משלמים מיסים, והמיסים האלה אמורים לשרת את הבטיחות שלנו. זה אומר שהתשתיות יהיו בטוחות כדי שבכבישים מועדים לסיכון יהיו מפרדה ושוליים, וגם חינוך תעבורתי לתלמידים ולצעירים, דבר שקוצץ לאחרונה תקציבית. תמיד יהיו תאונות, הגורם האנושי לא מושלם, והמטרה היא להקטין את זה. עושים זאת על ידי טיפול בתשתיות וחינוך, וגם על ידי אכיפה וניידות תנועה.
היום יש ניידת תנועה אחת לכל מאה קילומטר. חשוב לציין שהשוטרים בשטח רוצים לשנות את המצב, אבל אין תקנים, אין ניידות ואין כוח אדם. עדיין, אפשר מחר בבוקר לרשת את כל המדינה במצלמות אכיפה. זה לא דורש כוח אדם וניידות וזה גם לא יקר – ובכל זאת מישהו בוחר לא לעשות את זה.
אם המצב הנוכחי יימשך, מספר ההרוגים ימשיך לעלות. אנחנו נמצאים בתקופה קשה ציבורית, אבל האדישות הזו של הממשלה בנושא התאונות בדרכים היא מקוממת. בסופו של דבר אנחנו בעמותה פוגשים את משפחות ההרוגים, והמשפט שחוזר על עצמו הוא שזה מוות מיותר, שאפשר היה למנוע".
אתגר המפונים לעיר הגדולה
מהם הצעדים שאתם בעמותה נקטתם בשנה החולפת?
“פעלנו להניע את הממשלה לתת תשומת לב רבה יותר לנושא הבטיחות בדרכים, אבל לצערי לא הצלחנו מספיק. אומנם הצלחנו למנוע השנה קיצוץ מוחלט במוקדי סיכון, שרצו בממשלה לשים עליהם אפס שקלים. אנחנו החזרנו את התקציב באופן חלקי. אומנם אנחנו נלחמים כדי שייתנו תקציב וסמכויות לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אבל זה רחוק מהמקום שאנחנו חושבים שזה צריך להיות בו.
“תחום נוסף שאנחנו פועלים בו הוא החינוך והקהילה. אנחנו נמצאים כדי לתת את הכלים האלה בבתי ספר, בתיכונים וגם בצבא. חשוב לציין שהטיפול בנושא הזה צריך להיות ממשלתי. תמיד אנחנו אומרים שהחלום של ‘אור ירוק’ היה היום שיסגרו אותה כי לא יהיה בה צורך, אבל בינתיים אנחנו רק רואים איך תוחלת החיים של העמותה הולכת ועולה, לצערנו, בגלל הצורך הגובר".
אתה מרגיש שבממשלה שומעים אתכם?
“לא מספיק, כי אם היו שומעים, או מקשיבים, גם היו עושים. והעשייה צריכה לבוא לידי ביטוי בשטח. הצהרות זה תמיד טוב, ואנחנו שומעים הרבה מהן, אבל הקשבה היא משאבים ושינוי. לדאבוננו, משאבים הממשלה לא מספקת, והשינוי הוא לרעה כרגע".
לדברי יעקב, המלחמה הוסיפה לאתגרים ולקשיים בנושא מניעת תאונות הדרכים. “פיתחנו תוכניות הסברה חדשות בסיטואציה המורכבת שכולנו נמצאים בה בעקבות המלחמה. אחד האתגרים קשור בעובדה שאזרחים רבים, בעיקר ילדים ובני הגיל השלישי, שפונו מקיבוצים וממושבים ועברו לעיר הסואנת, לא ידעו איך להתנהל בצורה נכונה בדרכים.
הם נהגו להסתובב בחופשיות בשדות ובשטחים פתוחים, ושמו אותם בלב תל אביב, כשמסביב תנועה כבדה. אנחנו פעלנו כדי להדריך אותם בכל נושאי התחבורה בתנאים האלה. תחום נוסף שעסקנו בו הוא עלייה בפגיעה של נהגים שחזרו מהמלחמה. חייל שחוזר מהקרב ועובד כנהג, חווה תשישות, לחצים ועייפות שמשפיעים על הערנות שלו, ולעיתים זה גורם לתאונות".