"עד שלא חזרו החטופים הראשונים היינו בערפל. מאז, למדנו מהם את חוויית השבי ורכשנו מעט יותר כלים. ובכל זאת, זה אחרת לגמרי ואנחנו מעשירים את בסיס הידע על סמך עדויות השבים מלפני שנה גם עם מומחי טראומה נפשית".
"כמובן שמדברים גם על האפשרות הסבירה שהחטופים יחזרו אחרים מתקופה כל כך ממושכת בשבי. ואז, דווקא בגלל שהמשפחה הקרובה מכירה הכי טוב את החטוף" הסבירה.
הוסיפה עי "עם המשפחות ביחד אני עושה מיפוי שלו, גם מבחינה בריאותית וגם מבחינה נפשית ואישיותית, כדי להבין מה היו החוזקות והחולשות שלו לפני תקופת השבי ומתוך זה לנסות ולשער איפה יכולה להיות הפגיעה וגם איך להשתמש בחוזקות שהיו לו כדי לסייע לו להשתקם".
"אנחנו מכינים כמה רבדים של עבודה, גם לתרחישים של תגובת בני המשפחה למצבו של החטוף שהם עצמם לא יכולים לחזות. גם זה לא מעט על סמך הניסיון שלנו מהחטופים שכבר שבו".
קמרי מדגישה כי הקשר של משפחת החטוף עם העו"ס המלווה משתנה מאד ממשפחה למשפחה אבל מעידה שהיא עצמה מעורה מאד גם בחיי היום יום של המשפחה אותה היא מלווה: "רק הערב הוצאתי את האמא לשתות קפה בחוץ כדי שתראה עולם קצת ולא תשב ליד החדשות כל הזמן".
"נהלים שלמים נכתבו ונכתבים על בסיס הידע הזה אבל הם חסויים ושמורים רק לגורמי הטיפול מן הסתם. ביחס לנושא שכמעט ואין עליו ידע בעולם אנחנו מצליחים בעזרת ההדרכות של המנחים שלנו ליצור נהלים למספר מתווים אפשריים וכל עובד סוציאלי מלווה מתאים אותם למשאבים הרגשיים המסויימים שיש לכל משפחה".
"כך, ברגע האמת יהיה ממשק ביני לבין העובדת הסוציאלית של בית החולים שיקלוט את החטוף. הנוהלים החסויים מפרטים בדיוק איך יתבצעו הממשקים בינינו, הצוות המלווה של המשפחה, לבין כל אנשי המקצוע שיבואו במגע עם המשפחה ברגע השחרור. משרד הרווחה עושה כאן עבודה מקצועית לעילא".
"שיתופי הפעולה בינינו יומיומיים גם ככה ובימים המתוחים האלה אנחנו מדברים ללא הפסקה בינינו ועובדים בינינו כמו שעון. צריך להבין שאנחנו מטפלים בכל המשפחה המורחבת. גם בסבים וגם בדודים, ומכינים אותם להיות המעטפת של המשפחה הגרעינית של החטוף שתפקידה להיות המעטפת של החטוף עצמו".
"כי המשפחה היא המשאב הכי חשוב עבור החטוף וכל עוד יש תקווה חשוב להחזיק אותה. בקפסולה של הרביעייה המלווה את המשפחה אנחנו כמובן ערוכים בינינו לכל תרחיש. הטלטלה של מה שהם חווים כמשפחה קשה מספיק".
התרעות פיקוד העורף