"אנחנו מתנהלים כמעט ללא מדינה": ראש המועצה האזורית הגליל העליון עדיין לא מעכל

גיורא זלץ, ראש המועצה האזורית הגליל העליון, אומר שהוא עדיין לא בנוי לסיכום השנה ורבע שעברו מאז פרוץ המלחמה. מבחינת זלץ, חבר קיבוץ להבות הבשן, מדובר עדיין בתקופה מאתגרת במיוחד, כש־22 מתוך 29 היישובים שבתחום המועצה שלו מוגדרים כיישובי קו עימות, וחלקם עדיין מפונים. בסך הכל פונו כ־10,000 תושבים מתוך כ־23,000.

“בשלב הראשון למלחמה, מאחר שאף אחד לא ידע עדיין מה קורה על גבול לבנון, התפנו 80% מתושבי הגליל העליון", הוא משחזר, "לקחו חודשיים־שלושה עד שחלק התחילו לחזור לבתיהם בהדרגה וחלק נשארו מפונים שנה ושלושה חודשים".

"היו תושבים שפונו מטעם המדינה, והיו שהתפנו על חשבונם, כיוון שהמדינה לא הכירה בצורך לפנותם. וחלק, כמוני, לא פונו אלא נשארו בבתיהם והתמודדו עם הדי המלחמה. יש שמונה יישובים שנמצאים סמוך לגבול ולא פונו, בזמן שהצבא נלחם בתוכם, וזמן ההתרעה שלהם במקרה ירי הוא אפס".

“הייתי צריך לחשוב איך לנהל שגרה, כי אף אחד לא דיבר על מלחמה שתימשך שנה ושלושה חודשים, ובתוך כל זה הייתי צריך לתת את השירותים המוניציפליים הקלאסיים ולייצר ככל האפשר מערכות חינוך ביישובים שלא פונו וגם באזורים שכן פונו, אבל היה בהם ריכוז תושבים. זו הייתה התנהלות מורכבת מאוד".

האתגר הכלכלי הרציני

בהתחשב בתנאים קשים אלה, זלץ שבע רצון מההתנהלות בשטח. “אנחנו אוכלוסייה מאוד חזקה, ולכל יישוב אצלנו יש הנהלה מתפקדת ומסודרת", הוא מסביר, “כך שבסך הכל המועצה תפקדה טוב מאוד, בהתאם לנסיבות".

"מאחר שהיה קשה לדעת כמה זמן תימשך המלחמה, היה קשה גם לקבל החלטות. רק עכשיו המדינה מתחילה להיכנס לאט־לאט לעניינים. עד היום, אנחנו מתנהלים כמעט ללא מדינה. גם ההחלטות שהממשלה מקבלת, מתקבלות בלעדינו, ומעל הראש שלנו, וחלקן לא טובות, הן בפן הביטחוני והן בפן האזרחי".

"למעשה, כמעט לא היו שירותי בריאות באזורי קווי העימות בזמן המלחמה. בנקים, דואר, מסעדות – לא עבדו. קבלנים וחברות משלוחים סירבו להגיע לכאן. וכמובן, יש ההיבט הרגשי־נפשי שאנחנו צריכים לדאוג לו. האתגר העיקרי כרגע הוא להחזיר את תושבי הגליל העליון הביתה כמה שיותר מהר ולהתחיל להחזיר את הפעילות לסדרה".

"אני מאמין שבשנתיים הבאות נראה יותר אנשים שירצו להצטרף לגליל העליון מאשר אנשים שירצו לעזוב. עד המלחמה גדלנו ב־220 משפחות בכל שנה בעשור האחרון, ואני מאמין שתוך שנה־שנתיים נחזור לגדילה כזו".

"יש את הנושא הכלכלי, החקלאות נפגעה מאוד, ענף התיירות הופסק לחלוטין ועסקים קטנים נסגרו ועזבו את הגליל העליון. האתגר הכלכלי הוא אתגר רציני שמעסיק את התושבים ואותי, ואני מאוד מקווה שהממשלה תהיה איתנו בזה ושתוך שנתיים־שלוש נוכל להחזיר את הצמיחה הכלכלית".

"אני מקווה שמדינת ישראל תדאג לעשות פה פרויקטים משמעותיים בתחבורה, ברפואה, בחקלאות ובהשכלה, שיביאו את התושבים בחזרה ושיהפכו את הגליל והגולן לאזור תיירותי בינלאומי. אני מקווה שבשוך הקרבות, ואחרי שכל החטופים יחזרו, נוכל לא לדבר על שיקום, אלא על צמיחה, פריחה ושגשוג. שנוכל, עם הלקחים שלמדנו ועם המציאות שהשתנתה, להחזיר את הדינמיקה של הצמיחה שהייתה פה. אבל זה חייב להיות בשיתוף פעולה של מדינת ישראל עם התושבים ועם הרשויות המקומיות".

כולם רוצים שקט

בינתיים, לדברי זלץ, הוא אינו רואה פעילות ממשלתית מהסוג שהוא מייחל לה. “כרגע קיים מעט מאוד קשב לראשי הרשויות באזור", הוא אומר. "יש שרים ואנשי מקצוע עם רצון טוב, אבל בסופו של דבר צריך תוכנית, תקציב ולוח זמנים, וכשאלה לא קיימים, הממשלה כממשלה לא יכולה לעשות את זה. יש דיבורים, אבל אין עוד תוכנית עבודה לצפון או התכוונות לזה".

ועם זאת, זלץ נשמע אופטימי, וכמו רבים מעמיתיו מייחס חשיבות רבה לשאלת הביטחון. “אני חושב שהביטחון בצפון נמצא במקום הכי טוב שהיה אי פעם, והשאלה היא איך זה יחזיק ואם ימשיכו לאכוף את הפסקת האש, כמו עכשיו, בצורה מצוינת", הוא אומר.

“וגם, אם מדינות העולם יצליחו לנצל את העובדה שחיזבאללה ואיראן הרבה יותר חלשים כדי לייצר מציאות אחרת, ובמקביל כדי לעזור למדינות כמו מצרים, ירדן ולבנון ולהפוך את האזור לשקט ובטוח יותר. אני מאמין שזה אפשרי. מדינת ישראל נמצאת היום בהיבט הצבאי וההרתעתי במקום טוב מאוד, ואני מקווה שנצליח להביא בתחומים המדיני והכלכלי לשינוי משמעותי באזור".

"אני מקווה שנדע לקחת את התסכול, הצער והכעס המוצדקים ולתעל אותם לבנייה של משהו חדש ועוצמתי, שיבטיח את הביטחון לטווח הארוך וימנע הישנות של מלחמה כל כמה שנים. כל סיבוב מלחמה כזה משאיר אותנו מצולקים מאוד".

"מי שהחליט, מחליט או יחליט לחיות לאורך הגבול, יודע מה המשמעויות של זה. אני מקווה שתוך שבועות התושבים יחזרו, ויחד נוכל להחזיר את הצפון להיות המקום הכל כך מהנה ומעניין שהוא, עם האתגרים שיש בו, ושכנראה תמיד יהיו. מדינת ישראל צריכה לבנות מהר ככל שאפשר תוכנית להחזרת הצמיחה לצפון, ואנחנו צריכים לקוות שהרבה אנשים יעשו את הבחירה לחזור לכאן ולהישאר כאן. כי האתגר הוא גם להשאיר את מי שנשאר. זה עניין לא מובן מאליו בימינו".