לדבריו של גורן, בקיבוץ ניר עוז ישנן תחושות מעורבות: “התחושות בקיבוץ מאוד מעורבבות - שמחה ותקווה וציפייה מאוד גדולה לאלו הצפויים לשוב בפעימה הקרובה, פחד מהמצב בו הם ישובו אחרי קרוב ל-500 ימים בהם הופקרו בגיהינום. מתח כי כל יום כזה, כפי שאנחנו רואים היום, יהיה מורט עצבים. יש גם המון חרדה לגבי ההמשך – האם ההסכם יחזיק? ומה לגבי הבאים בתור? האם ממשלת ישראל, על כל הצהרותיה בימים האחרונים, תמשיך במשא ומתן עד האחרון?”
“אין לנו את הפריבילגיה לוותר עליהם. אז אנחנו גם דרוכים – דרוכים להמשיך להיאבק. כי אנחנו מבינים שנצטרך. שהאינרציה של ההסכם לא מובנת מאליה ונהיה חייבים לעשות הכול כדי שמהרגע שהדלת נפתחה הצד שלנו לא יטרוק אותה שוב".
בסיכום דבריו, מבקש גורן להבהיר את התחושות המורכבות שאיתן חיים הוא וקהילתו: “אנחנו מרגישים רובנו הכול מהכול – מוכנים לחבק ולעטוף את אלו שישובו ומשפחותיהם ועומדים איתנים במאבק עד האחרון!”