דוד עטיה, שרוצח בנו משתחרר: "הנר שלנו כבה לנצח"

סמל יוסי עטיה נרצח בעת שנסע עם שלושה מחבריו וטרמפיסט שאספו אותו, בדרכם למכינה הקדם-צבאית מעלה אפרים כדי לחגוג כנס בוגרים. עטיה ז"ל, חובש קרבי בסיירת צנחנים שיועד לקצונה, שהה ברגילה באותו סוף שבוע, לקח את רכבו של אביו דוד, אסף שלושה מחבריו שלמדו אתו במכינה, ונסע לכנס.

בסמוך לצומת תפוח ארבו להם שני מחבלים שהיו לבושים במדים וחבשו כיפות. הם סימנו להם להאט את הרכב ובשלב שבו הבחין עטיה כי הם שולפים נשקים ארוכים, זה היה כבר מאוחר עבורו שכן השניים פתחו בירי לעברם ופצעו אותו אנושות. מותו נקבע בבית החולים בלינסון.

חברו הראל בוטא שישב לצידו נפצע קשה ותשעה חודשים לאחר מכן לא שרד גם הוא את הפציעה ונפטר. השלושה שישבו מאחור ניצלו בנס לאחר שעטיה הספיק לנסוע לאחור בניסיון להימלט מהירי והוביל את הרכב למקום מבטחים.

מספר שנים חלפו עד ששלושה מארבעת המרצחים  נעצרו ונשפטו למאסרי עולם. אלא, שביום ראשון בבוקר קיבלו הוריו של יוסי ז"ל, דוד ורחל עטיה, את הבשורה על שחרורו של אחד מהמחבלים כבר בפעימה הראשונה. האחים עידית, ויקטור ודקלה גילו כי שני מחבלים נוספים מופיעים ברשימת 735 המחבלים שישוחררו במסגרת העסקה.

20 שנים חלפו מאז אותו פיגוע מתועב. בעוד בני המשפחה והקרובים יעלו לבית העלמין להתייחד עם זכרו של בנם ויקירם, השנה יהיה זה טקס אזכרה שונה במקצת.

שר הפנים משה ארבל, שמכיר את משפחת עטיה מילדות ואף היה בחברותא עם המנוח כתב לבני המשפחה (ביושרה, יש לומר): "חתמתי על השחרור בידיים רועדות תחת הפסוק 'עין במר בוכה ולב שמח'". זו גם תחושת בני משפחת עטיה. כך סיפר למעריב האב דוד:

"קיבלנו הודעה מהצבא על ההחלטה לשחרר את עלאא א-דין ג'איל עיד ג'נים שכבר שוחרר לפי הדיווח. ואז, הבת שלי עידית זיהתה ברשימה גם את שני המחבלים הנוספים שהיו מעורבים בפיגוע. אחד מהם, המחבל סוהיל קוקא, גורש לצמיתות והוא זה שלחץ על ההדק יחד עם אחיו אמין, שנמלט עד היום ושפוט בכלא של הרשות הפלסטינית.

המחבל השלישי ריאד ערפאת אמר בבית המשפט "אני לא מאמין בבית המשפט הישראלי ואותי ישחררו כמו בעסקת  שליט", אני זוכר את זה כמו היום, גם הוא בין המשוחררים העתידיים".

"אומר את האמת - זה מורכב. מצד אחד כואב לי עלינו כמדינה שאנחנו נאלצים לשחרר את הרוצחים המתועבים האלה כשהם יודעים כבר בעת כליאתם שלא ירצו את עונשם וכי ישוחררו.

אין לנו את הכח המוסרי לעמוד בלחץ כשיש שבויים וחטופים. גם מבחינתנו ברור שהחזרת החטופים זה מעל לכל, זה להחזיר חיים. לצד זאת, מדברים על המחיר ששילמו הורי החטופים, הם נאבקים שלא לכבות את הנר אבל אצלינו, הנר לא ידלוק לעולם. הוא כבה לנצח.

אני מסכים עם המאבק מסכים עם הכל אבל אחרי שכולם יחזרו הביתה, אותם אלה צריכים לבקש סליחה בעיקר מהמדינה על דברים שאמרו. אין מדינה בעולם שעשתה בשביל הילדים שלה מה שהמדינה שלנו עושה למען הילדים שלנו. איך אפשר להאשים את צה"ל על השישה שנהרגו מירי כוחותינו, זה מרתיח ממש. אני מבין את כולם אבל זה בלתי אפשרי שהמדינה תעשה שיקול של כל אחד ואחד."