מנהלי הכללית והצוותים המובילים במרפאות ובמכוני הקהילה במחוז דרום, זכו היום לשמוע דברים מעוררי השראה מנירה שרעבי ואבידע בכר, שורדי טבח בארי, ששיתפו אותם בסיפורם.

נירה, היא אלמנתו של יוסי שנחטף לעזה ואינו לדאבון הלב כבר בין החיים, גיסתו של אלי שרעבי שנחטף גם הוא, ובעצמה אחות בשירותי בריאות כללית. נירה נשאה דברים למאות מהקולגות שלה, בכנס לסיכום העשייה בשנת 2024 והצגת התוכניות ל-2025 שהתקיים היום (שני) בבאר-שבע.  

כך פתחה נירה את דבריה: "שמי נירה, אני מקיבוץ בארי. אמא ליובל אופיר ואורן, אשתו של יוסי זכרו לברכה". היא המשיכה ואמרה: "כמו כל מי שיושבים באולם הזה- גם אני הקדשתי את חיי לטיפול בבני אדם. לפני יותר מ-20 שנים סיימתי לימודי אחיות, הרגשתי שיש לי את היכולת והרצון לתת מעצמי לאחרים. להיטיב, להעניק, אתם יודעים… לטפל".

"לאורך כל הדרך עבדתי במשפחת כללית. באונקולוגיה ובהמטולוגיה בסורוקה, ובהמשך הבנתי שמרפאות בקהילה מתאימות לי כמו כפפה ליד, ועוד יותר- מרפאות קיבוציות. עבדתי במרפאת בארי, ובמרפאות מגן ועין-הבשור".

היא מצאה לנכון לציין: "במרפאות בקיבוץ, אתם יודעים איך זה, האחיות מכירות כל אחד ואחת בקהילה הכי טוב שאפשר", אבל הדגישה: "אלה היו החיים שלפני השבעה באוקטובר".

בהמשך סיפרה נירה על שהתרחש באותה השבת בה חדרו לקיבוץ השקט והיפה שלהם מאות מחבלי חמאס: "אנחנו עוד ישנו במיטותינו כשהם כבר התבצרו על גגות הבתים. כשהמחבלים הגיעו לבית שלנו, יוסי- בעלי ואהוב ליבי, החזיק את הידית של דלת הממ"ד, אך הם הצליחו לפתוח. שלושה מחבלים נכנסו, ירו בכלב שלנו, והורו לנו לצאת איתם מהבית".

נירה המשיכה ותיארה: "יצאנו אני, יוסי, הבנות שלנו ואופיר אנגל החבר של יובל . המחבלים הכניסו את יוסי, אופיר אנגל ועמית, נער שכן- לרכב שחור ומשם. הם נחטפו לעזה. אחרי שהם נסעו, המחבלים לפתע השאירו אותנו לבד. מצאנו בית אחר להסתתר בו עד שחילצו אותנו בשעת לילה. ביתנו נשרף כליל. במקביל, בבית אחר בקיבוץ, כמו בבתים רבים, אחיו של יוסי, אלי שרעבי נחטף גם הוא. אשתו ליאן ושתי בנותיהם נויה ויהל נרצחו בביתם".

נירה פירטה: "בבארי נרצחו באותה מתקפה נוראית מאה ושניים יקרים: איש ואישה, ילדים וילדות, ואת כולם הכרתי הכי טוב שאפשר. נחטפו שלושים. תשעה עדיין שם, בעזה".

"מעבר לזוועות שקרו בבארי- האחיין שלי, עידן הרמן, נרצח בנובה יחד עם חברתו עדן". היא שיתפה את חבריה לעבודה: "מאותו היום- השכול מקיף אותי… אותנו. אופיר אנגל שוחרר בעסקה. יוסי, בעלי האהוב, נרצח לאחר 97 יום, וגופתו עדיין מוחזקת בשבי חמאס. אלי, הגיס שלי, עדיין בשבי".

נירה חשה שדבריה במעמד נופלים על אוזניים קשובות מהרגיל: "אני משמיעה את הקול שלי היכן שרק אפשר, אבל כאן, בין אנשי טיפול ורפואה, אני מרגישה אחרת. אני מרגישה שאני מדברת אל מי שכבר מקדישים את חייהם לטובת חיים ואיכות חיים של כל אדם באשר הוא. אני מרגישה שאני לא צריכה לשכנע אתכם בחשיבותה של כל נפש ונפש שעוברת זוועות שם, ובחשיבותן של הנפשות שמחכות להם כאן בלי אוויר".

"אני מרגישה שעוד לפני שהתחלתי לדבר, אתם כולכם, משפחת כללית – איתי", אמרה, והוסיפה: "אני מרגישה שכולנו, אנשי הרפואה, יודעים לזהות דחיפות, יודעים איך דחיפות מרגישה בגוף". נירה קבעה: "לכולנו אין שום ספק - החיים שלהם בסכנה מכל כך הרבה בחינות. בריאותם הנפשית, בריאותם הפיזית בתנאים בלתי נתפסים, כל כך הרבה זמן".

נירה קראה: "חייבים להחזיר מיידית את החטופים והחטופות לשיקום", מתוך אמונה שהקולגות שלה גם רואים ומכירים מעבודתם היומיומית- את חשיבות סגירת המעגל. לעמיתיה היא הזכירה: "אנחנו מכינים בני ובנות משפחה לקראת פרידה צפויה מחולים במצב סופני, אנחנו מלווים, מכינים כוס תה ומניחים יד על הכתף. אנחנו יודעים כמה חשובות מילים אחרונות שמשקיטות את הנפש לקראת הפרידה".

נירה חזרה על המסר: "משפחות שיקיריהן כבר אינם בחיים אך עדיין לא הושבו אלינו - ראויות לסגירת המעגל". דבריה כללו גם בקשה אישית: "אני ובנותיי חייבות לראות את קברו של יוסי, קבר מכבד, ראוי, שעליו נכתוב את שעל ליבנו. רק אז נוכל להתחיל להשתקם ולנסות להביט קדימה".

האחות מקיבוץ בארי התייחסה גם לשחרור שלוש החטופות אתמול ואמרה: "אלה ימים של הזדמנות שלא תחזור. אתמול ראינו את רומי, דורון ואמילי חוזרות אלינו. הלב התרחב כל כך מהחיבוק שהן קיבלו, מהידיעה שהן בטוחות, הן כאן, בבית. ההסכם יצא לדרך, ואי אפשר להדגיש עד כמה חשוב שיתבצע עד תומו, על כל שלביו!"

נירה ביקשה מחבריה שבאולם: "מתוך ימים שחורים ולילות שלא נגמרים- אל תפסיקו להיאבק איתנו על החזרתם הביתה. כל אחד לפי דרכו, ענדו את הסיכה, הגיעו לעצרות, תמכו במשפחות, העלו תכנים ברשתות החברתיות, העלו את הנושא בישיבות הצוות. לנו, המשפחות, יש בקשה ברורה אחת - אל תתנו להם להיעלם בתוך היומיום. עזרו לנו להנכיח את המציאות הנוראה הזו בכל דרך, כי רק כך נוכל לשנותה". היא חתמה במסר: "אין לנו שיקום ואין ללב שלנו רפואה בלעדיהם".

עוד הוזמן ונכח בכנס אבידע בכר, אף הוא מקיבוץ בארי שאיבד את אשתו ובנו בשבת של טבח שמחת תורה. אבידע נפצע קשה ואיבד גם את רגלו שנקטעה מעל הברך כתוצאה מתקיפת המחבלים. הוא סיפר לאנשי הבריאות שבאולם את מאורעות אותו היום ושיתף במקורות הכוח שמובילים אותו להמשיך קדימה.