על אף ששהו במרחבים הומניטריים, חלק מהחטופות מספרות שכמעט ולא ראו אור יום במהלך תקופתן בשבי, וכי שהו במנהרות תת-קרקעיות ברחבי הרצועה. חלק מהחטופות מספרות כי נחשפו מדי פעם לשידורים בטלוויזיה וברדיו ואמרו כי "ראינו את המאבק שלכם, שמענו את המשפחות שלנו נלחמות".
חלק מהחטופות מספרות: "נחשפנו לשידורים של מה שקרה כאן בשבעה באוקטובר והבנו שהמשפחות שלנו שרדו, אבל גילינו שאיבדנו הרבה חברים וחברות". אחת החטופות מספרת: "לא חשבתי שאחזור, הייתי בטוחה שאמות בעזה". בנוסף, סיפרו הבנות כי "רק אתמול (ראשון) בבוקר קיבלנו את הבשורה על השחרור. לא האמנו". החטופות בישלו זו לזו ודאגו להיות האחת בשביל חברתה כל הזמן.
על הרגע שבו הועברו לידי הצלב האדום מספרות: "פחדנו פחד מוות בשלב המעבר מהשילוב של המחבלים החמושים וההמון העזתי".
התרעות פיקוד העורף