"חשבתי ש־7 באוקטובר השנה ירגיש לי כמו עוד יום, כי אני חיה את היום הזה מאז שזה קרה, אבל מאוד כאב לי ביום הזה. הרגשתי בעיקר תסכול, לאור ציון השנה. גם באיזשהו מקום עלתה בי תחושת כישלון, איך לא הצלחתי להשיב את הילדה שלי. זה מאבק שאומנם ידיי אזוקות ורגליי כבולות בו, בדיוק כמו אגם, אבל זה מסע שבסופו אני אמורה להשיב את הילדה שלי. וב־7 באוקטובר השנה זה הכה בי", אמרה מירב.