יהנה הביעה דאגה מהאופוריה הציבורית סביב שחרור התצפיתניות: "בשבת הייתי מוטרדת מחגיגת התמונות המאוד אופוריות". היא מציינת כי חמאס ביים את סצנת הפרידה, כולל המראה המתוקתק והתעודות, אך מוסיפה: "הבנות הפגינו חוסן מדהים, ואני שמחה שהן משחקות את המשחק הזה כדי לשרוד".
הטראומה, לדבריה, מורכבת משכבות רבות: החל מאירועי ה-7 באוקטובר, דרך תמונות החטיפה המזעזעות והרג חברותיהן, ועד לשהות הממושכת בשבי. היא מזכירה את נעמה, ששהתה חודשים לבד במנהרה, מנותקת מהמציאות ומבלי לדעת אם היא בחיים. אפילו מעמד השחרור היה רגע מסוכן: "מספיק שהן היו עומדות על במה, ונמצא שם עזתי מההמון שאולי יום לפני כן צה"ל הרג בן משפחה שלו, והוא יכול להחליט שהוא שולף אקדח ויורה בהן".
מניסיונה בליווי משוחררי העסקה הקודמת, התמונה מורכבת: "מה שאנחנו יודעים על אנשים ששהו חמישים ימים בשבי, אף אחד מהם עד היום לא מצא את עצמו מחדש בעולם". היא מתארת תסמינים פוסט-טראומטיים מורכבים, צורך בכלבים טיפוליים, תלות בבני משפחה, חסכים תזונתיים ותחושת תלישות.
התרעות פיקוד העורף