הרגע שבו גדי מוזס הופיע על המסך היה יוצא דופן. ההלם הראשוני התחלף במחיאות כפיים מהוססות – מחווה ספונטנית של תקווה, אך לא כזו שהצליחה להסתיר את החרדה. “כולם פה רועדים”, אמר אלון, אחד האנשים. “רואים שהם מוקפים, הכל נראה כל כך שברירי. פחדנו שאם מישהו ירים יד לא נכון, משהו ישתבש”.
לידו עמדה מירב, עם שלט שתמונתו של גדי מוזס עליה שנראתה דומעת. “זה רגע שאי אפשר לשכוח”, אמרה. “כשראיתי את גדי, מחאתי כפיים, אבל מיד תפסתי את הראש. רק רציתי שייכנסו כבר לאוטו וייצאו משם. כל תנועה שלהם נראתה לי כמו סכנה, הם פשוט חיות אדם שם”.
עוד הוסיף ליפשיץ לגבי גדי מוזס: ״הוא בן אדם מדהים, חזק, ואנחנו שמחים איתו ועם משפחתו. הוא נותן אנרגיה גדולה לכל הקיבוץ עכשיו ולכל האנשים שמכירים, יחד איתו ארבל יהוד שהיא גם מהקיבוץ. זה אירוע מטורף לראות את שניהם ביחד נפגשים שם, גדי היה ברור שהוא מין אבא מבוגר כזה שהנה הוא מגיע והוא נכנס לתוך הכאב האין סופי והתקווה שאנשים רואים בו והמשפחה שמחכה לו".
ליפשיץ הוסיף, "אימא שלי מכירה גם את גדי וגם את ארבל. מכירה את כולם. לנו זה היילייט, אתה יודע, בתוך הכאב האין-סופי, המאבק הסזיפי והקשה, גם נפשית וגם פיזית שאימא שלי היא חלק ממנו, ופתאום יש לך זריקת אנרגיה רגעית. אבל אנחנו מפוקחים" הדגיש. על ההמשך אמר ליפשיץ: ״כל העיסוק עם ראש הממשלה יעדיף את הזה, או שהוא מפחד מטראמפ או לא, זה עיסוק לא נכון. ראש הממשלה עושה את השיקולים שלו."
ליפשיץ סיכם: ״אסור לשכוח את הכאב של המשפחות שהיום מסתכלות על מחבלים, משתחררים על כאב של הפצועים שרצו אולי תוצאה אחרת. ואלה ששכלו את הבנים והאבות היקרים מכל, להסתכל על הדבר הזה וכמונו להתמלא בזה באנרגיה כי אין מה לומר. זה לא מה שנשאר, זה מה שהולך ללוות אותנו עוד חודשים קדימה. זה לא יום רגעי היום, זה פרק שמח בתוך הטלנובלה האכזרית, סדיסטית, מרגשת ולהבין שזאת הסיבה ששווה להמשיך עד הסוף, אבל צפויים לנו עוד הרבה ימים קשים״.
התרעות פיקוד העורף