"אסור לתת למראה הראשוני של החטופות והחטופים להטעות" | ראיון מיוחד

פרופ' אבי עורי, פדוי שבי ממלחמת יום הכיפורים, שמשמש כיום כחבר ועדת ההיגוי של מנהלת החטופים בממשלה, מספר על השינויים שחלו ביחס לשבים במרוצת השנים ומסביר מהן השלכות השבי לטווח הארוך

דודי פטימר צילום: דודי פטימר
קית' סיגל, ירדן ביבס, עופר קלדרון
קית' סיגל, ירדן ביבס, עופר קלדרון | צילום: עומר מירון, לע״מ
3
גלריה

ב־6 באוקטובר 1973 היה אבי עורי בן ה־25 רופא צעיר במילואים במעוז חיזיון בתעלת סואץ, יום לפני שהיה עתיד לסיים את שירות המילואים שלו ולחזור הביתה. “התבקשתי על ידי הרופא החטיבתי להתנדב לעוד יום אחד במעוז חיזיון עקב מצב כוננות שהוכרז ב־5 באוקטובר", הוא מספר. “ההפגזות החלו שעה לאחר הגעתי ואז פרצה מלחמת יום הכיפורים. המלחמה הייתה קשה ובלילה שבין ה־9 ל־10 באוקטובר, המצרים גילו אותנו מתחבאים בבונקרים התת־קרקעיים. אחרי כמה שעות, כשיצאתי מהבונקר, הבחין בי רכב מצרי עמוס בחיילים והם סימנו לי להרים ידיים. בהתחלה התכוונו לחסל אותי, אבל קצין מצרי מנע זאת פעמיים, וכך מצאתי את עצמי זרוק בבור, חוטף מכות, יריקות, דחיפות וחקירות".

עורי היה שבוי בכלא המצרי כשהוא סובל מפגיעה קשה בריאותיו. לאחר תקופת חקירות קשה הועבר לאגף החולים והפצועים בכלא עבאסייה בקהיר, שם הוחזקו כל השבויים הישראלים. בכלא עזר בטיפול בשבויים אחרים ולאחר 44 ימים בשבי הוחזר לישראל ב־19 בנובמבר 1973.

מאבק על זכויות

מאז מקדיש עורי (77), פרופסור לרפואה שיקומית באוניברסיטת תל אביב ומומחה ברפואת שיקום בבית החולים השיקומי “רעות" תל אביב, את מרצו לקידום הרפואה השיקומית ולעידוד ספורט הנכים בישראל, וכן עוסק בפעילות אקדמית ומחקרית בנושאי ההיסטוריה והפילוסופיה של הרפואה, ביו־אתיקה, רפואה ושואה וההשפעות ארוכות הטווח של נכות ושל שהייה בשבי האויב.

אבי עור
אבי עור | צילום: יעל אילן

“אני עוסק בדברים האלה כל חיי, אם במסגרות צבאיות שבהן התבקשתי להרצות על הנושא הזה, או במסגרת חזרות השבויים: הייתי חלק מצוות של חיל הרפואה שהצטרף לאכ"א נפגעים וקיבלתי את חזרות השבויים שלנו מסוריה ולבנון ויצרנו פרוטוקול אז", הוא אומר. “לכן התייעצו איתי גם ב’חרבות ברזל’, החל מנובמבר 2023 היו אצלי בבית נציגים של המון גופים שעסקו בנושא החטופים. בשנת 1991 צורפתי למחקרים, שמתקיימים עד היום, של פרופ’ זהבה סולומון, בנוגע לשבויי מלחמת יום הכיפורים".

בשנת 1998 נמנה עורי עם מקימי עמותת “ערים בלילה", עמותת חיילי צה"ל שהיו בשבי האויב, ששמה לה למטרה לעזור לפדויי השבי ולהיטיב את מצבם באמצעות קבוצות תמיכה, ייצוג מול משרד הביטחון ופיתוח דרכי טיפול חדשניות: “הרבה מערכי ‘ערים בלילה’ מבוססים על המחקר של פרופ’ סולומון ושלי, אנחנו מסתמכים לא רק על ממצאי המחקרים שנעשו בארץ בנושא אלא גם על מחקרים שנערכו בחו"ל. עד שעמותת ‘ערים בלילה’ נוסדה ניהלנו מאבק לא נורמלי להשיג את הזכויות והתנאים הנחוצים לפדויי השבי".

מעטפת גופנית ונפשית

במלחמת “חרבות ברזל" הצטרף עורי לוועדת ההיגוי של מנהלת החטופים, הנעדרים והשבים של ממשלת ישראל שנועדה לעטוף את השבים ומשפחותיהם. “אני וחבריי בוועדת ההיגוי עוסקים בתוצאות הגופניות המאוחרות שעלולות להופיע אצל השבים והשבות", הוא מציין. “זה גם הדגל העיקרי ש’ערים בלילה’ מרים. אחת המסקנות העיקריות של המחקרים שלנו היא שלפעמים סיבוכים מתעוררים בקרב פדויי שבי גם עשרות שנים אחרי השחרור, גם נפשית וגם פיזית. דרך אגב זה היה כך גם אצל ניצולי שואה. יגידו לך שיש ניצולי שואה בני 90 ו־100, אבל לא מדובר על תמותה, אלא על תחלואה פיזית ונפשית. זה לא תלוי גיל. שלא לדבר על בעיות חברתיות שצצות".

אבי עורי חוזר מהשבי
אבי עורי חוזר מהשבי | צילום: פרטי

עורי מבקש לסיים את שיחתנו במסר לגבי היחס לחטופים ולחטופות ששבים הביתה: “לא ‘להתקיף’ את החבר’ה שחוזרים בריאיונות ולא ‘להתנפל’ עליהם כדי לדלות מידע. לחכות קצת".

תגיות:
מלחמת יום הכיפורים
/
שבי
/
חטופים
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף