עראף עובד ביקב הקרוי על שם אמו, יחד עם אביו ג'ורג'. היקב פועל משנת 2012 ומייצר 10־15 אלף בקבוקים בשנה. "עד המלחמה היינו פתוחים מיום שני עד שבת. לאורך כל היום אירחנו מבקרים", מספר עראף. "אנשים היו מגיעים, עושים טעימות, סיור במרכז המבקרים, שומעים את הסיפור המשפחתי וגם קונים יין. חלק ניכר מהיין מכרנו פה. היו מגיעים אלינו ממש מכל הארץ: חובבי יין, אוכלוסיית מטיילים. גם תיירים מחו"ל היו מגיעים. היקב הוא מקור הפרנסה שלנו".
בעקבות הפסקת האש, היקב מתחיל להתאושש. "העניינים פה נרגעו, בנוסף לכך זה קרה ממש לפני תחילת דצמבר, לפני כריסמס וראש השנה האזרחי", מתאר עראף. "מעיליא היא מקום מתויר בחודש דצמבר. בדרך כלל היה פה כריסמס מרקט, היו כל מיני אירועים. השנה בדצמבר אפשר להגיד שחזרה להיות תנועה, אבל כמובן לא באותה מידה. לא עשו עכשיו אירועים כמו בשנים קודמות, כי עדיין היו הגבלות לגבי התקהלויות. אבל החלה תנועת אנשים".
מאז, מציין עראף, "חזרנו לארח לפחות בסופי שבוע אוכלוסיית מטיילים שחזרה לאזור, וכמובן המשכנו לעשות את כל העבודה הסטנדרטית אחרי הבציר: הוצאת יין משנים קודמות מחביות, הכנסת יינות חדשים לחביות, בקבוק של יינות חדשים. כרגע מגיעים אלינו חובבי יין וגם זוגות שפשוט בא להם לצאת ולשתות כוס יין. מבחינת מבקרים אנחנו כיום ב־50% לעומת מה שידענו לפני המלחמה. אתמול למשל קיבלתי טלפון מחבר'ה שרוצים להגיע ושואלים שאלות על כבישים באזור, אם הם פתוחים. יש לאנשים שאלות טכניות שמראות שעדיין לא הכל ברור להם. אבל יש רצון לטייל, ואנחנו מחכים למטיילים נוספים. אנחנו חברים בעמותות זמן גליל מערבי ואוצרות הגליל וגם הן מנסות לסייע מהבחינה הזאת".
מילה אחת: תודה
"כשפרצה המלחמה כמעט כל המושב התפנה", משחזר כהן. "אשתי ואני לא התפנינו, כי יש כרמים לבצור ויין לעשות. המשכנו בעבודה למרות הירי והבלגן. חלק מהכרמים נפגעו, אבל לא נורא. כל מה שקשור בקטע העסקי של קליטת הענבים ביקב, המשיך לעבוד. נושא המכירות לא עבד כמו שהיינו רגילים. יש לנו מרכז מבקרים מאוד גדול ויפה, היו באים אליו מלא אנשים לקנות יין, לאכול פלטת גבינות. זה נעצר בבת אחת. המושב היה שטח צבאי סגור. חיפשנו דרכים איך להמשיך למכור את היין. היו ביקושים ליין במרכז הארץ, והיינו צריכים למצוא פתרון לוגיסטי".
לפני כחודש, זמן מה אחרי הפסקת האש, החלה גם חזרת התיירים למרכז המבקרים שנפתח מחדש ופועל בימי ראשון־שישי, בתיאום מראש. "זה הולך ומתעצם", הוא מחייך. "פרסמתי שמרכז המבקרים פתוח, וזה הולך מצוין. באים גם אנשים פרטיים, וגם החלו להגיע קבוצות של כל מיני חברות עסקיות. עכשיו מגיעים סדר גודל של 30% מהמספר שהגיע לפני המלחמה, אבל אני מאמין שמהר מאוד המספרים יעברו את ה־100%".
מאפס ל־100
יקב רקנאטי, שהוקם בשנת 2000, מייצר מיליון וחצי בקבוקים בשנה, מהם כ־25% מיועדים לייצוא לכ־20 מדינות. היין גם מוגש בכמה מסעדות מישלן באירופה ובארצות הברית. "ייצרנו יין במהלך כל השנה למרות שהיינו בקו עימות. היקב ממוגן במיטב השכלולים, וכל פעם כשהייתה אזעקה, נכנסנו לממ"ד", מספר גידור.
את תחושת הפתיחה מחדש של מרכז המבקרים מתאר גידור כמעבר מאפס ל־100: "מיד אתה נקרא לתפקד כאילו המקום היה פתוח תמיד. זה מאוד מרגש. מרכז המבקרים שלנו מאוד ייחודי ואנחנו משתוקקים לכך שכמה שיותר ייחשפו אליו. זה חלון הראווה של היקב הייחודי שלנו, וכמובן גם חלק מהפעילות שלנו, כי מי שמגיע ועובר טעימות, אז גם רוכש יין. אבל החשיבות היא הרבה מעבר ללמכור יין. באמצעות מרכז המבקרים אנו מעבירים את הפילוסופיה הייחודית שלנו, את הסיפור שמאחורי היין".
התרעות פיקוד העורף