בפתח הריאיון סיפרה כיצד היא ויתר בני המשפחה חשים: "המון אור, אין סוף של אור, אני מקווה שהוא מופץ אל כולם, ומבהיר שהצורך הגדול הוא שהאור יופץ לכל המשפחות. אנחנו חווים איחוד מטורף. למדתם מיהו גדי, ועכשיו כולם מבינים כמה דיברנו וסיפרנו – זה היה תיאור מדויק של מי האיש המדהים הזה".
על יום השחרור סיפרה מצ'יקווה: "דפיקות הלב המהירות ביותר היו בזמן החלפת השבויים, זה היה רגע מאוד מפחיד. אחר כך הגענו לבית החולים. לא התאפקתי, ורצתי את כל המסדרון אליו. אתם יכולים לתאר לעצמכם שהוא לא אותו גדי שנלקח, הוא יותר רזה וחלש, אבל החיבוק הרגיש אותו חיבוק כשגדי עוטף אותך. זה אחד מרגעי האושר שלא יישכחו לעולם. באמת כיף".
עוד ציינה, כי היא הייתה בטוחה לאורך כל הדרך כי מוזס ישוב הביתה בחיים: "לנו לא היה ספק. אמא שלי תמיד אמרה שהוא חוזר, וגם אני האמנתי. יש בי משהו שאומר שהאור גובר על החושך. אני מכירה את גדי כל כך טוב, וידעתי. הוא איש כל כך נחמד וכל כך מכיר בני אדם, וכל כך חסון, וזה מה ששמר עליו".
לדבריה, "כולנו גדלנו על הערכים האלה, ומהחזרה שלו משהבי שלו אנחנו יכולים ללמוד המון שיעורים. הקשר לאדמה, הציונות האמיתית, הם האנשים, מקימי ניר עוז, ואנחנו גלדנו על הערכים האלה. כשאתה נלחם על האדמה ולא מתפנק, אתה הופך להיות ציוני אמיתי, ציוני מודרני".
מצ'יקווה ביקשה לשמור על הפרטיות של מוזס, ולכן לא שיתפה בסיפורים מן השבי.
"ראינו אילו זוועות עוללו הטרוריסטים. אתם יכולים לתאר לעצמכם שאותם אנשים ששרפו את ניר עוז הם אותם אנשים ששמרו על בני הערובה, וזה נורא. מסתבר שזה מעבר לדמיון שלנו", אמרה. "אני חושבת שכדאי להתייחס לחוסן הנפשי, ולמה שאנחנו לומדים מהאנשים שלנו. במקום להסתכל על כל הרוע, אולי כדאי שנתרכז בדברים המאוד משמעותיים שיוצאים מתוך הרוע, וזה לא ייאמן. הם עברו דברים מאוד קשים, ובוודאי נשמע עוד הרבה. אנחנו צריכים לקחת את השמחה ולזכור אותה, כי יש לנו עוד 79 חטופים להחזיר. זה הדבר המשמעותי".
התרעות פיקוד העורף