זו המציאות עכשיו. החטופים שחוזרים למשפחתם, זו שנותרה להם, שבים מהגיהינום. תושבי בארי, קיבוץ שנשא על גבו את האסון הגדול ביותר של השבעה באוקטובר, לא יכולים לשאת זאת יותר. הם משתפים: "מצבם של המשוחררים מטלטל אותנו. המחשבות על שעבר עליהם במנהרות מייסרות אותנו", וקוראים לשחרור כל החטופים במהירות האפשרית, עד החטוף האחרון.
המסר הזה מבחינתם חייב להדהד חזק וברור. הם מבקשים להסיט את החישובים האסטרטגיים לצד. לדבריהם: "העסקה חייבת להמשיך עכשיו. כי מכאן והלאה, כל רגע שעובר הוא חיים שהולכים ונמחקים – או מוות שמתקרב".
לדאבון הלב, זה בדיוק המסר שמבקש להעביר גם החמאס. כל פארסת המפגן הצבאי בשחרורם של אור, אוהד ואלי הבוקר, כל אקט, שלט, מילה, תלבושות, זווית צילום והוראות בימוי בו, כוונו בדיוק למטרה הזו – תמרון דעת הציבור בישראל ללחץ על הממשלה להתקדם לשלבי העסקה הבאים.
בין הקוראים להתקדמות בעסקה לשחרור חטופים נוספים בהקדם, יש רבים שכורכים זאת באמירות על חזרה ללחימה בסיומה והשמדת החמאס. המראות הקשים של החטופים הגברים הכחושים היום על הבמה, הגבירו את האמירות הללו והן מהדהדות חזק מאי פעם גם ואולי במיוחד בקרב תושבי העוטף. הם מבינים אולי טוב מכולם שלא יתכנו עתיד וחיים לצד כוחות האופל.
אך ספק אם התודעה הציבורית בישראל בכלל ובעוטף בפרט, שרוצה את האחים שלנו חזרה ובו זמנית מייחלת להשמדת חמאס מבינה שיתכן ושתי המטרות הללו לא יכולות להתקיים בו זמנית. ספק אם מו"מ יכול להביא להסכם שישחרר חטופים נוספים מבלי התחייבויות שיכבלו את ישראל וימנעו ממנה להמשיך ולהכות חזק בחמאס.
שעת ההכרעה בדילמה הזו הולכת ומתקרבת, אך כרגע תושבי העוטף ממוקדים בחטופים, בשיקומם וברצון לראות כמה שיותר מהם שבים הביתה.
התרעות פיקוד העורף