גולדברג־פולין, בן 23 בהירצחו, נולד בקליפורניה ועלה ארצה עם הוריו ואחיותיו הצעירות ב־2008. למסיבת הנובה הוא הגיע עם חברו מכיתה ג’, ענר שפירא. כשהחלה מתקפת חמאס, גולדברג־פולין מצא מקלט במיגונית שהייתה במתחם, שם פגש בין היתר את אור לוי ואשתו עינב. “הרש ואור לא הכירו לפני 7 באוקטובר", מספר ג’ון. “הם הכירו במיגונית המוות ועברו שם יחד את החוויה הטראומטית. בזכות הגבורה של ענר שפירא ז"ל הם נשארו בחיים באותו בוקר קשה, ונחטפו יחד לעזה. אני לא יודע אם אור והרש הוחזקו יחד בשבי בתקופה מסוימת, אבל איכשהו אור חשב לשאול על הרש מיד ברגעים הראשונים של השחרור".
פספוס ענק
“לא צריך להגיד עד כמה זו תקופה מאתגרת", אומר ג’ון פולין. “כל משפחות החטופים, לא רק אני ואשתי, רצנו מאז 7 באוקטובר לכל פינות העולם, דיברנו עם כל מנהיגי העולם ומאוד התאכזבנו מזה שאף אחד בעולם לא יכול היה לעזור לנו לשחרר את החטופים. היינו בטוחים שבשבוע הראשון למלחמה נשמע מקבוצת מנהיגי העולם שצריכים לשחרר את כל החטופים. זה לא קרה אז, וגם עכשיו זה לא קורה.
"בכל תקופת השבי, כל חודש בחודשו, אמרנו למקבלי ההחלטות שהם, כמנהיגים, חייבים להבין שבכל רגע שהחטופים בשבי נשקפת להם סכנת חיים, יש סכנה שיוציאו אותם להורג. לא הקשיבו לנו וזלזלו בזה. לצערנו הרב, זה בדיוק מה שקרה להרש. אנחנו לוקחים את הפספוס הענק הזה כמשהו שאפשר ללמוד ממנו. שזה לא ייעשה לעוד משפחה אחת. נחזיר את כולם בבת אחת עכשיו, ואחרי זה נעשה את השיחות מי אחראי ומי אשם וכל זה".
מכה אחר מכה
משאלה שהביע אור לוי מיד עם שובו הייתה לפגוש את הוריו של ענר שפירא ז"ל, מי שהציל את חייו וחיי רבים מהשוהים במיגונית. שפירא בן ה־22 עמד באותו בוקר בצמוד לפתח המיגונית, תפס את הרימונים שהשליכו המחבלים לתוכה וזרק אותם בחזרה החוצה, הרחק מהמיגונית. הוא הצליח להרחיק כך שמונה רימונים, עד שהמחבלים ירו לעברו רקטת אר.פי.ג’י והוא נהרג.
על ההתמודדות עם האובדן הכבד מאז נפילת בנם, הוא מספר: “את המכה הגדולה קיבלנו בשבוע שבו התבשרנו שענר נהרג. זו הייתה המכה הכי נוראית שהורה יכול לקבל, ואחרי זה היו לנו מכות קשות אחרות. בין היתר, המכה שבה גילינו שהרש נרצח במנהרות חמאס. הייתה לנו תקווה גדולה מאוד שהרש יצא מזה, ונשבר לנו הלב כשהוא נרצח. כשהחטופים יוצאים בחיים, בטח כאלה שהיו במיגונית, כמו אור, אלה נקודות של אור, תרתי משמע, בתוך האובדן והחושך האלה שעוטפים אותנו. אלו נקודות מאוד משמחות, אבל המפלה הגדולה, שהבן נופל – זה לא משהו שאפשר להתרומם ממנו. אנחנו מנסים להיאחז בנקודות אור בתוך המצב הזה".
בסיום השיחה מבקש שפירא להעביר מסר: “אני חושב שכל מי שראה את שלושת החטופים שחזרו בשבת ראה באיזה מצב הם מוחזקים, ואיך מתייחסים אליהם. וזה זועק, הצורך המיידי בהשבתם של כל החטופים. אי אפשר לתת להם להינמק שם, במנהרות חמאס. זו סכנת חיים, ומתעללים בהם ומרעיבים אותם. זה מזעזע. הדבר הכי חשוב שמוכרחים לעשות עכשיו הוא לשחרר את יתר החטופים".
התרעות פיקוד העורף