אשת הברזל של שדרות: "הגנתי על עצמי ועל ששת ילדיי ואחייניי במשך שלוש יממות"

הרשות הלאומית לביטחון קהילתי במשרד לביטחון לאומי פועלת ב-250 יישובים באמצעות מנהלים יישוביים ומשמשת כזרוע האזרחית-ביצועית של המשרד להובלת מאמץ לאומי למניעת אלימות, שימוש בסמים, שתייה לא מבוקרת של אלכוהול, התנהגות אנטי-חברתית ותופעות סיכון. מאז 7.10 אשתקד מתפקדים אנשי הרשות בנגב המערבי בכובע נוסף וכמעט בלתי אפשרי של החזרת תחושת הביטחון לתושבים שהקרקע נשמטה תחת רגליהם.

שדרות, המונה כ-35 אלף תושבים, חוותה את אירועי ה-7.10 במלוא העוצמה, עם פלישתם של כשישים מחבלים לעיר בבוקר שמחת תורה. שירן אוחנה, המנהלת היישובית של העיר שדרות ברשות, אשר בשגרה מטפלת בנושאים כמו מוגנות מינית בקהילה, סיירות הורים, הכשרות לצוותי חינוך ומניעת מצבי סיכון בקרב בני נוער, מצאה עצמה חסרת אונים.

עכשיו היא מספרת לראשונה: "במשך שלושה ימים חיינו בתוך הממ"ד בפחד מוות אמיתי, ללא אוכל ושינה ובמצב הישרדותי לחלוטין. היינו בבית קרקע שהיה פשוט מאוד לפלוש אליו והתפללתי שלא יקרה כלום", ומוסיפה: "מצד אחד, הגנתי על עצמי ועל שישה ילדים, בהם ילדיי והאחיינים שלי, ששהו איתי בממ"ד, ומהצד השני הרגשתי שאני צריכה להגן על תושבי העיר היקרים לי".

"כשהתקבלה הודעה שיש חלון זמן לצאת מהבתים, ארזנו פיג'מה לכל ילד וטסנו לנתיבות, ואחר כך מצאנו דירת נופש שנתרמה לנו באילת, שם קיבלתי אחריות על תכלול החירום ומוקד אילת בקרב המפונים. הובלתי את יישום המודל הקהילתי במלונות ושימשתי כאשת הקשר לכלל הארגונים ומשרדי הממשלה", מספרת שירן.

כשהיא מפונה בעצמה עם ילדים בטראומה, המשיכה במהלך ארבעת החודשים הבאים להקים וליישם בקהילות המפונים של שדרות את מודל הביטחון הקהילתי – מגיוס מדריכים ומתנדבים לעבודה עם בני נוער, דרך הקמת סיירות והדרכות הורים ועד הקמת סדנאות וחוגים לילדים יש מאין בשלט רחוק.

מאז החזרה לעיר, התרחבה המחלקה של שירן עם 36 רכזים ומדריכים ועוד 30 מתנדבים. "תושבי שדרות חזקים, וגם אחרי ששבנו לעיר אנחנו ממשיכים לדאוג למעטפת עבורם", היא מדגישה.

עומר שוהם, מנהל מחוז דרום ברשות הלאומית לביטחון קהילתי שתחת המשרד לביטחון לאומי, מספר: "לא צריך להכביר במילים כדי להבין שחזרה של אוכלוסייה שעברה טראומה, בפרט ילדים ובני נוער, למקום התרחשות הטראומה הוא דבר מורכב.

אפשר לאפיין את התחושה של תושבים רבים ששבו לעיר בחוסר ביטחון, אפילו ברמה הפיזית. זה בא לידי ביטוי, למשל, בכך שאנחנו רואים הרבה בני נוער שהתחילו לשאת עליהם כלים להגנה עצמית כמו גז פלפל או אגרופן, והם עושים את זה מתוך מחשבה שאם יתקלו באירוע דומה למה שחוו – אז יהיה להם מה לעשות. זה מעיד על תחושת חוסר ביטחון עמוקה".

שוהם מוסיף: "המענה לזה הם צוותי המוגנות שלנו בבתי הספר, שהורחבו משמעותית השנה. בנוסף, העצמנו פרויקט בשם 'גרעיני החוסן', שמורכב מקבוצות בנות שירות לאומי שעוסקות בפעילויות חוסן עם הילדים גם בבית הספר וגם לאחר שעות הלימודים.

בכל בית ספר יש לנו מדריך מוגנות ושתי בנות שירות, שהם מעין 'יחידת קומנדו' שמאתרת ומזהה תופעות סיכון ועושה תיווך, הרבה פעמים, בין הילדים לצוות החינוכי ואפילו בינם לבין ההורים שלהם, לצד הפעילויות היזומות. כל זה כדי לתת מענה לתחושת הביטחון האישית של הילדים".

רונית עובדיה, מנהלת הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, אומרת למעריב: "שירן היא מודל למנהלת מקצועית ובעלת תושייה, שריכזה את כל העשייה למען המפונים מהעיר במהלך החודשים הקשים שלפני חזרתם הביתה. כל המנהלים היישוביים שלנו פועלים בתחושת שליחות ועושים עבודת קודש הן בשגרה והן בחירום, לקידום סביבה מוגנת, תוך יצירת מענים המותאמים למציאות המשתנה בעת הזאת".