המידע האחרון על עודד התקבל כ-20 ימים לאחר החטיפה. ידוע שבאותו זמן הוא קיבל טיפול בבית חולים בגלל פציעתו - אדם שנחטף מביתו בגיל 83.
משפחת ליפשיץ ביקשה למסור בתגובה להודעה על שובו בפעימת החללים: "השעות הללו אינן פשוטות עבורנו, לאחר שעודכנו כי עודד האהוב שלנו נמצא ברשימת החללים החטופים שישובו מחר לישראל, אחרי שנחטף בחיים מביתו בקיבוץ ניר עוז. 502 ימים קיווינו והתפללנו לסוף אחר, אך עד שלא נקבל וודאות מוחלטת המסע שלנו לא יסתיים וגם לאחר מכן נמשיך להיאבק עד להשבת החטוף האחרון".
עודד נולד בחיפה, היה בשומר הצעיר וב1957 חבר לגרעין של מייסדי ניר עוז ומאז הוא שם. עודד מילא תפקידים שונים בקיבוץ, הגיש תכניות ב"שעה קלה על כלכלה" בגל"צ, לחם כלוחם בארבע מלחמות והוא אקטיביסט בלתי נלאה לשלום ולזכויות אדם. עודד המשיך לפרסם טורי דעה ב"הארץ".
עוד סיפר, לדבריו, על דבר אחד שלא חזה, והוא שהצבא לא יגיע. "בשיחה שלו עם אחותו בבוקר הוא שמע יריות ושמדברים ערבית בחוץ, אבל הוא אמר לה: 'אין מה לדאוג: כמה דקות והצבא יגיע, וזה ייגמר'".
יזהר אמר בזמנו ל"מעריב": ״אני רואה את גדי חוזר על הרגליים, זה התרוממות רוח, האמת זה מטורף, לראות אותו חוזר על הרגליים, שורד את ה 482 ימים זה מטורף אבל, זה גם צובט בלב. כי החברים שלו זה חיים פרי ואלכס דנציג ואברהם מונדר ויורם מצגר זה אנשים שנרצחו בבונקר אחרי כמה חודשים והוא נחטף למקום אחר, הוא לא היה איתם. הציל אותו שהוא הצליח להיות באיזה מקום שהחזיקו אותו. ראינו גם אות חיים ממנו סרטון״.
בראיון לרדיו 103FM ב-30 בינואר 2024, אמר כי הם לא יודעים מה מצבו: "אני יכול להגיד שעודד בן אדם מאוד רציני, חקלאי, אבא, ממשפחה מפוארת, אבל באותה נשימה הוא חוזר למציאות מאוד קשה מבחינתו. לא ידוע לנו שהוא חי ולא ידוע לנו שהוא מת". ב-13 בפברואר, אמר באשר לאות לגביו: "הגיע אלינו מידע מחטופה שהייתה איתו לפני זמן רב. היא אמרה שמצבו הבריאותי לא היה טוב. אנחנו נאחזים בסיכוי הקטן שאולי הוא בחיים".
בריאיון לכאן רשת ב', סיפר כי ביום ה-54 למלחמה, אחת החטופות שחזרה סיפרה שהייתה איתו בחדר במשך שבועיים, ולקחו אותו משם "כשהוא פצוע וכאוב. אף אחד לא יודע מה עלה בגורלו. עכשיו כשהוא בתוך הרשימה של הפעימה הזו, זה אומר שיש חשש לחייו", אמר. "אבא שלי נחטף בצורה ברוטאלית, ירו צרור לכיוון הדלת והוא נפצע בידיים". נכדו סיפר כי הוא שהה בתנאים סבירים מעל האדמה, אך מצבו לא היה טוב.
עוד כתב: "אני שומע אותך משתגע וצועק בקולך הצרוד על עיוותי המציאות, על איך מצד אחד אנחנו החזקים טוענים ש "לא בכל מחיר", שיש דבר כזה "ניצחון מוחלט", ומעל הכל, לאן נעלם הבסיס של קיומנו, הערבות ההדדית. אתה כתמיד צודק. וכמי שהמשפט "נאה דורש נאה מקיים" הוא התיאור המדויק שלו, ו"אהבת לרעך כמוך" היא האידאולוגיה ותמצית חייך, אפשר כל כך להבין למה אתה כועס. ואני? אני מתגעגע. לחבק אותך כפי שבשנים האחרונות עשינו הרבה יותר מבעבר, לדבר אתך, לאכול ביחד ארוחות שישי וחג. אני עצוב ומתוסכל וזועם על כך שהגענו למקום כל כך עלוב ונמוך.ביום הכיפורים הזה אני מתחבר למשפט: "נראה שהשנה אלוהים הוא שצריך לצום". עדיין מאמין ומקווה שנתראה בקרוב".
עוד אמר דניאל: "כל מי שחזר, כל מי שנלחם וכל המשפחות. ברגע הזה כל המשפחות מאוחדות מאי פעם מאחוריי החזרתם של 33 החטופים הראשונים ומשם החזרת כל החטופים, אנחנו לא ניתן למלחמה להמשיך, אנחנו נדאג בכל מקום בעולם, וכל העם צריך לתמוך בזה, לא עוצרים עד שאחרון החטופים בבית. ביום ראשון אנחנו מתחילים עידן חדש של המדינה שלנו, היסטוריה חדשה. רצינו להגיע לרגע הזה, זה יהיה מאד קשה. מבקש לכבד את המשפחות. בתי החולים, המשפחות עצמם, חבקו את החטופים ותדאגו להם״.