מחווה מרגשת ליאיר הורן: הפאב שניהל בניר עוז בעבר נפתח היום מחדש

כבר 498 ימים שקיבוץ ניר עוז חי עם חלל בלב. הקיבוץ השקט, שבשבעה באוקטובר הפך לזירה של טרגדיה בלתי נתפסת, ממתין בקוצר רוח לשובם של בניו - יאיר הורן, שגיא דקל חן וסשה טרופנוב - שנחטפו באותו בוקר נורא. כל אחד מהם הוא עולם ומלואו, דמות מרכזית בקהילה שנפגעה כל כך קשה. חבריהם ומשפחותיהם לא מפסיקים להיאבק, לזעוק, ולהזכיר שהם עדיין שם, עדיין בשבי, ועדיין מחכים לרגע שבו ישובו הביתה. כעת, עם התקווה לחילוצם הקרוב, הקיבוץ נושא עיניו לשחרור המיוחל, לרגע שבו יוכל סוף סוף לחבק אותם מחדש.

לאחר חודשים ארוכים של כאב, ציפייה ותקווה, תושבי קיבוץ ניר עוז חזרו היום לפאב המקומי, שנפתח לראשונה מאז השבעה באוקטובר. האירוע, שסימל עבור רבים רגע של הפוגה, היה גם מחווה מרגשת ליאיר הורן, שניהל את המקום בעבר.

בני אביטל, תושב ניר עוז, סיפר בהתרגשות: “אנחנו פותחים את הבר פה בניר עוז. יאיר היה עובד פה, שמח ושר את השיר ‘עוד נגיע’ בלי סוף, ובגלל זה אנחנו משמיעים את השיר הזה עכשיו פה ברקע. התרגשות עצומה, קצת נחת – כמה שאפשר".

ניר מצגר, גם הוא תושב הקיבוץ, תיאר את תחושותיו: "התרגשות גדולה ושמחה על החזרה ועל איך שהם עומדים על הרגליים זקופים. הרבה ציפייה לשחרור נוסף עד אחרון החטופים, שהמתים יחזרו לקבורה והחיים לשיקום. הפאב זה הממלכה של יאיר ומרטין, ואנחנו היינו הלקוחות הקבועים שלהם. זה בזכות האופי העוצמתי של יאיר והיכולת שלו לשמוח בכל מקום. אני כל כך רוצה לחבק את כולם".

הפאב, שהוקם בסככה שבה הוכרזה הקמת ניר עוז בשנת 1955, מחזיק ערך היסטורי עבור חברי הקיבוץ. פתיחתו המחודשת היא לא רק ציון דרך חברתי, אלא גם סמל לעמידה האיתנה של הקהילה מול הטרגדיה והאובדן.

יפתח, תושב נוסף של ניר עוז, שיתף בתחושותיו האישיות: “שמחה גדולה, חיכינו כמעט 498 ימים. אני קיבלתי את הדוד שלי, גדי, לפני שבועיים, וירדו לי טונות של כאב ולחץ מהכתפיים. באנו לכאן לשמוח בחזרת החטופים ולקוות שלא יעצרו – יש עוד חברי ניר עוז ברצועה, ולמדינה יש חובה להחזיר את כולם. יש סמליות גדולה בפתיחת הפאב – יאיר עבד פה, ולאט לאט התחושות יותר טובות בקהילה, כי אנחנו מקווים שכולם יחזרו. אפשר לשמוח, אבל לא לשכוח את האחרים". בקהילה מקווים כי הפאב יהפוך שוב למרכז החיים החברתיים של ניר עוז – מקום למפגש, לזיכרון, ולתקווה להמשך השיבה הביתה.

בהודעה שפרסם קיבוץ ניר עוז, נכתב: "לצד הציפייה וההתרגשות הזהירה שליוו אותנו, שהתגברו בעקבות העדויות הקשות והתמונות מהשחרור האחרון, עכשיו אנחנו יכולים סוף סוף לנשום לרווחה – ראינו אותם, והם עומדים על רגליהם, על אף הפציעות הקשות של סשה ושגיא ברגעי החטיפה. אבן נגולה מהלב. ברגעים אלו חשוב להזכיר – 73 חטופים עדיין שם, בהם 20 אנשי ניר עוז".

מיכל עוזיהו ראשת המועצה האזורית אשכול: "אנו נלווה את השבים, את משפחותיהם ואת קהילת ניר עוז בתהליך ההחלמה והריפוי שמחכה להם. לצד השמחה, אנו כואבים על כל מי שלא שב והמסע שלנו לא תם. 30 מבני אשכול עדיין מוחזקים בשבי בתנאי גיהינום וחייבים להוציא אותם משם עכשיו. אנו קוראים למימוש הסכם השחרור במלואו עד שאחרון החטופים ישוב הביתה. אין מחיר לחיי אדם".