"לצד האתגרים הרבים וחוסר הוודאות יש כאן הזדמנות גדולה – לא רק לתושבי המועצה, אלא לכלל תושבי הגליל. תשומת הלב שאנחנו מקבלים כרגע מהמדינה, מהמגזר העסקי ומגורמים אזרחיים היא הזדמנות לטפל בפערים של שנים בתחומים של תשתיות, חינוך ובריאות, ולהצמיח את הגליל למקום הרבה יותר טוב".
"מצב התשתיות בששת היישובים המפונים של המועצה דורש טיפול נרחב", מודה טוקר. "חלק מהתשתיות נפגעו פגיעה ישירה מטילים וכטב"מים, או מיירוטים, ויש כמובן לתקן את הנזק. חשוב גם לזכור שכוחות הצבא השתמשו בתשתיות – כבישים, מבני ציבור וכדומה – ובעקבות כך אנחנו נדרשים לשפץ ולתקן".
מסביר כי "בחלק מהיישובים מדובר בפגיעה מהותית, והמטרה שלנו היא לא רק להשיב את המצב לקדמותו, אלא מעבר לכך, שהיישובים יהפכו למקום שנעים לחזור אליו אחרי שנה וחמישה חודשים מחוץ לבית. זה פרויקט מורכב. בהיבט הפיזי, אנחנו נדרשים לשפץ ולארגן את התשתיות ומבני הציבור, כשתשומת הלב כרגע היא בהכנת מוסדות החינוך. תהליך השיקום הפיזי יימשך כמה חודשים, ובמקביל אנחנו עובדים על תכנון של תשתיות ומבנים חדשים, שיאפשרו מתן מענה רחב יותר לתושבים".
מוסיף: "יש, כמובן, גם אתגרים חברתיים וקהילתיים, שנובעים מהפיזור של הקהילות ומחוסר הוודאות של התושבים. ויש אתגרים בתחומים הנפשיים והרגשיים, ולשם כך קיים מערך שלם של עובדים סוציאליים ומטפלים שמאז תחילת המלחמה עומדים לרשות התושבים. בנוסף, קיימים אתגרים בגיוס כוח אדם מקצועי, כולל מדריכים בחינוך הבלתי פורמלי, כשמכללת תל חי אינה פועלת והסטודנטים שלה לא נמצאים באזור".
להביא למצב מיטבי
מסביר כי "אנחנו עושים זאת בסיוע החטיבה להתיישבות ומס רכוש. במקביל אנחנו עובדים על מבני הציבור כדי שיהיה אפשר לקיים בהם פעילויות בלתי פורמליות. עובדים גם בשיתוף פיקוד העורף על מיגון מבני ציבור, וזה מתקדם".
לפני כשלושה שבועות, מתאר כהן, החלו במועצה בעבודה מול הקבלנים לצורך שיקום התשתיות: "קודם כל, הכנסנו אותם למבני חינוך. לפי סקר שערכנו בקרב הורים לילדים, הבנו מי חוזר ומה צריך לשקם תחילה. בהתאם לכך, חמישה גנים מתוך תשעה יהיו מוכנים לקבלת הילדים. שם אנו משקיעים עכשיו את רוב המאמצים. אנחנו משקמים גם את בית ספר 'רונסון' שנמצא בגרנות הגליל".
בכבישים הפנימיים, שבתוך היישובים, המועצה מטפלת. "גם חלק מהם נפגעו", היא מסבירה. "זה אומר לסתום חורים, לשים אספלט חדש, לבדוק אם תשתיות בתת־הקרקע נפגעו. בתוך היישובים אנחנו עכשיו בשלב של בקרה, כרגע יותר מטפלים במבנים, במוסדות. המבנים הציבוריים בחלק גדול מהקיבוצים ננטשו, לא טופלו במשך שנה וחצי, ויש הרבה נזקים של עזובה. בחלק מהמבנים כבר התחלנו לעבוד, חלק ייקח עוד קצת זמן".
שמילה ודעי מתייחסת גם לנושא המיגון: "במהלך המלחמה עבדנו בהקמת מרחבים מוגנים באזורים שלא היו מפונים. עכשיו, חלק מהעבודות יהיו השלמות מיגון באזורים שהיו מפונים, ושעד כה לא היה ניתן לעבוד בהם. השלמת פערי המיגון זה פרויקט מקביל לשיקום התשתיות".
חינוך תחילה
לדבריו, "בכל אחד מהיישובים המפונים יש נזק לתשתיות, שנגרם מפגיעות ישירות של חיזבאללה וגם מכך שצה"ל הגן על האזור שלנו מתוך המקומות עצמם. הייתה תנועה של טנקים וכוחות בתוך היישובים. יש נזק במדרכות ובכבישים, בגדרות שמקיפות את היישובים, בתאורה. במקומות מסוימים נגרם נזק בקווי ביוב, חשמל ותקשורת. בכל מקום קרה משהו אחר. יש גם נזקים של עזובה אחרי שנה וחצי".
"בשלב הראשון, שמבוצע עכשיו, מתקנים מבני חינוך, כדי שבכל יישוב יהיה מבנים של חינוך פורמלי ולא פורמלי מוכנים", בשן מסביר. "מטפלים עכשיו בדברים הדחופים באמת שבתשתיות ובמבני הציבור. למשל, בחניתה הביוב נפגע וזרם בחוץ, שזה גם מפגע סביבתי. המתנ"ס בערב אל־עראמשה נהרס לחלוטין מפגיעה ישירה. אנחנו מכינים את מבנה בית הספר לשמש בית ספר ביום ומרכז קהילתי אחר הצהריים. בדברים הקריטיים כבר טיפלנו".
קודם כל מוסדות החינוך, כדי שיהיה אפשר לקבל ילדים. יש לנו כ־70 מוסדות שניזוקו מפגיעה ישירה או משהייה של כוחות צבא. פתחנו את המקומות האלה באהבה רבה לצבא, אבל בסופו של דבר צריך לשפץ. מובן שיש גם נזקי עזובה. גם הכבישים בעיר ניזוקו, אם לא מפגיעות ירי, אז מנסיעות של טנקים וכלים צבאיים. הזמנתי חברה מקצועית שתעשה אומדן נזקים. צריך קודם להבין בכלל מה הנזק. אולי יש גם נזקים שנגרמו בתת־קרקע".
שטרן טוען שחלק מהבעיות אולי אפילו אינן ידועות עדיין: "תחשבי מה יקרה כשאנשים יחזרו הביתה, יתחילו להפעיל מים, יתחילו להפעיל ניאגרות. אלה מערכות וביובים שלא עבדו שנה וחצי. לא יודעים איפה הנזילות, איפה החולדות. חלק גדול מהנזקים יתגלה רק כשהתושבים יחזרו הביתה ויתחילו להפעיל את המערכות".
התרעות פיקוד העורף