טל נחטף בנפרד ממשפחתו. עד ראייה מספר שטל יצא מהבית השרוף על הרגליים, אזוק. המחבלים הכניסו אותו לבגאז' של רכב. עדי, נווה ויהל שוחררו בעסקה הראשונה, ביחד עם שרון, נעם ושושן.
בנוגע למידע שיש ברשותו על מצב בנו טל, הבהיר אביו בראיון ל103FM: "לא קיבלנו על טל שום אות חיים. הוא נחטף בנפרד משאר בני המשפחה שחזרו, מהנכדים וכלתי, הם ישבו יחד אבל הוא נחטף ראשון מהממ"ד. אין לנו שמץ של מושג, אנחנו מאמינים שהוא בחיים. לקחו אותו בתוך בגאז' של אוטו של ירדן ואלון. אנחנו באמת מאמינים שהוא בחיים, הפחד הגדול שלי, שלנו, זה דווקא כרגע שחלילה צה"ל, שעושה עבודה שם, בטעות יפגע בחטופים, בטל שלי. המקום כבר מתחיל להיות מאוד מצומצם, אין מרחבים גדולים שאפשר לעשות דברים. זה החשש הכי גדול. זה פחד אימתני, הדבר הזה, שחלילה איזה טיל, ירי, טעות, תהרוג לנו את החטופים".
בהמשך שיתף קורנגולד על מצב משפחתו, שחלק ממנה הוחזרו משבי החמאס בעסקת החטופים הקודמת. "מצב עולה ויורד, הקטנה יהל היא נראית לכאורה בסדר, היא כנראה הכי פחות עושה הקשרים. נווה שבן 8, שראה הכול בבארי, שהוציאו אותו מהחלון, לקח אותו מחבל איתו, כל מה שכולם יודעים הוא ראה. אני מתאר לעצמי שבמשך היום הוא בסדר, הוא חזר קצת לבית ספר בצפון, איפה שהם גרים. שלושה ימים בשבוע הם עולים לצפון כדי שייכנס למסגרת עם חברים שלו. שאר הימים הוא נמצא בבית עם פעילויות".
"הם מדברים על אבא, על טל, זה כבר לא איזה סוד, פעם היו אומרים להם שתוך כמה ימים הוא יחזור, אחר כך כמה שבועות, ועכשיו אי אפשר יותר לספר סיפורים. אומרים שאנחנו עושים את הכול כדי להחזיר את אבא חזרה. אנחנו נכשלנו בשבעה באוקטובר, כש־25 שנים סיפרו לנו סיפורים שאנחנו במקום הכי מוגן בעולם עם הצבא הכי חזק בעולם, ואנחנו שימשנו שכפ"ץ למדינת ישראל במקום צה"ל. נלקחו לנו משפחות שלמות, שנשחטו, נשרפו, מדינת ישראל לא עושה שום טובה לאף אחד מאיתנו", הדגיש.
עוד כתבה: "הייתי לוקחת אותך איתי יד ביד לאוטו, דוך על סלאח-א-דין עד מעבר רפיח, משם לכרם שלום. נושמים, לראשונה מזה עשרה חודשים. הכול עוד יסופר. העיקר שהגעת. הגענו. הייתי עוצרת באיזה מקום וקונה לך קפה טוב ומשהו טעים, ומשם ישר לחיבוק של הילדים שמחכה לך כאן בעולמנו החדש".
עוד ביקשה בנוגע ליחס אל החטופים שחזרו: "אלה שחזרו, אנחנו מחבקים אותם, וחשוב גם לבקש, צריך להחזיר אותם לנורמליות ולפרטיות, זו משפחה פרטית בסופו של דבר. הרצון של העם לראות אותם ולחבק אותם, ובואו נזכור שנייה שאלה ילדים שלא מכירים אתכם, וגם את המבוגרים, צריכה להיות פה מידת רגישות אחרת. אנחנו כישראלים מאוד אוהבים לחבק".