ארבעה חללים יוחזרו היום (חמישי) לישראל על ידי חמאס. המשפחות ביקשו שלא נקרא להם גופות אלא חללים והוסיפו שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו, והם ממתינים לשובם הביתה. בני משפחה רבים, אף לאחר שהודיעו להם שיקירם איננו בן החיים, מסרבים להאמין בכך לחלוטין. “עד שלא יוחזר ארצה ויוכח לנו אחרת, נתייחס אליו כבן החיים”, הם אומרים. האם משפחות אלה לא סומכות על מידע שמערכת הביטחון שלנו מחשיבה כאמין? ד”ר עפר גרוזברד, פסיכולוג קליני ולשעבר יועץ באמ”ן, הסביר בשיחה עם "מעריב" על ההתמודדות הנפשית של משפחות החטופים, החללים והנעדרים.
"המשפחות בעצם אומרות לנו משהו עמוק על תהליך עיבוד האבל, שבימים אלה חשוב שנבין. שלוש ההגדרות – חטוף, חלל או נעדר – וההבחנה ביניהן מתארות מצבים קשים הכרוכים בסבל רב, שהבנתם דורשת כניסה לממלכת הדמיון", אמר ד"ר גרוזברד.
חטוף – "מבחינת המשפחה, הסבל הוא נורא, אבל יש תקווה. ‘מה קורה לקרוב המשפחה שלי ברגע זה?’ – זו שאלה שמלווה אותם ללא הפסק, ביום ובלילה. קשה לחיות ולתפקד באופן הזה. אם לקרוב לי כל כך רע, איך אני יכול להרגיש טוב או לעשות משהו שמשמח אותי? רגשי אשמה על כל רגע של נחת שעובר עליהם הם לחם חוקם".
"כמובן, קיימים גם חששות באיזה מצב פיזי ונפשי יחזור החטוף. לעתים עולות מחשבות שאילו היה מת, זו אולי הייתה הקלה לו ולבני משפחתו, משום שהסבל הוא גדול מנשוא. גם מחשבות אלה, החומקות אל התודעה, מעוררות תחושות אשמה, מה שמכביד עוד על המצב".
חלל – "ההלוויה מאפשרת לנו לראות במו עינינו את המת וללוות אותו בתהליך הקבורה. כעת אנו יודעים שהדיאלוג איתו שייך לממלכת הדמיון. ללא הלוויה, הנוכחות שלו בעולמנו הפנימי היא שונה לגמרי. גם אם דיווחו לנו מקורות מוסמכים שהוא מת – לנפש זה לא מספיק, משום שהפרידה קשה כל כך".
"ההלוויה מאפשרת שינוי בממלכת הדמיון. כעת נחסמה האפשרות שכל כך רציתי שהוא בכל זאת חי. כעת יתעוררו פחות משאלות לב שאולי בכל זאת נפגש. כעת אני יכול להתחיל להתאבל באמת", אמר.
נעדר – "זה אולי המצב הקשה ביותר, משום שאין ידיעה מה עלה בגורלו. הנפש רוצה לקוות, ולכן הסבל מתעצם: אולי הוא חי במקום אחר, ועלינו לפעול בכל כוחנו למציאתו. השלמה עם מותו של אדם קרוב היא תמיד תהליך קשה, אך אם הוא נעדר, אולי זה לא דמיון אלא מציאות והוא חי".
"לכן משפחות חשות הקלה עמוקה כאשר נעדר נמצא – גם אם הוא מת. הן יגידו: ‘כעת אפשר להביא אותו לקבר ישראל.’ מאחורי המשפט הזה מסתתרת דרמה נפשית כבירה, האומרת שכעת אנו יודעים שנוכחותו היא רק בממלכת הדמיון, ואין יותר בלבול בין מציאות לדמיון", הסביר הפסיכולוג.
"ראו כמה אנו עסוקים שנים על גבי שנים ברון ארד – רק משום שהוא נעדר. גם במלחמת 'חרבות ברזל', משפחות רבות לא ידעו מה עלה בגורל יקיריהן לאורך זמן רב, מה שמעצים עוד יותר את הסבל".
ד”ר גרוזברד מסכם: "חטופים, חללים ונעדרים – שלושתם התמודדויות קשות ביותר בממלכת הדמיון, שעלולות לשבש את החיים במידה ניכרת. כולי תקווה שההבנה של התהליכים שעוברות משפחות אלה תאפשר לכולנו להיות איתן באופן מלא ושלם יותר".