תחושת האבל המתמשך עוטפת את הקיבוץ, כאשר התקווה שהייתה קיימת, גם אם קלושה – לראות את היקירים חוזרים בחיים, התפוגגה באחת. אם עד כה, פעימות השחרור התמקדו בחטופים חיים, הרי שהפעם המציאות טופחת על פניהם של התושבים בצורה הכואבת ביותר.
"זה יום קשה עבור הקהילה של ניר עוז", אומר גורן. "ניר עוז כבר עומדת בלי השישה שצפויים להצטרף לרשימת 57 הנרצחים, ועוד ארבעה על 61 נרצחים. בסופו של דבר, ההרגשה הכללית הייתה צפויה אחרי הפרסום המשמח של השישייה שכן חוזרת חיה. אבל זה לא היה אמור להיות או-או. כולם נחטפו חיים, וכולם היו צריכים לחזור חיים. זה היה יכול לקרות".
גורן מצביע גם על התחושה המחלחלת בקרב רבים בקהילה, כי ייתכן והיה ניתן לעשות יותר: "היו לנו חודשים להחזיר אותם. ורק על זה – עוד לפני שנדבר על מה שקרה בשבעה באוקטובר – נצטרך ועדת חקירה שלמה. צריך ועדת חקירה כוללת – על כל 20 השנים שקדמו ליום הארור הזה, על השביעי עצמו, ועל כל הימים שעברו מאז. כל כך הרבה חטופים שהיו צריכים להיות פה, כל כך הרבה חיילים שנפלו".
האווירה בניר עוז הבוקר היא של עצב כבד, לצד תחושת זעם והחמצה. רבים מהתושבים מתקשים לעכל את המציאות, בעוד אחרים דורשים חשבון נפש והבנה כיצד אפשר היה לפעול אחרת.
"העיקר עכשיו הוא לסיים את הסיוט הזה ולהחזיר את כולם הביתה – חיים או חללים", מסכמת אחת התושבות. "אין יותר מקום לדחיות או להבטחות ריקות. זה הזמן לפעול".
התרעות פיקוד העורף