"הפער העיקרי של מדינת ישראל הוא הפסקת המלחמה על זמן השידור בתקשורת הבינלאומית, הבעת העמדות הרשמיות בכתבות שאר כלי התקשורת המשפיעים" פתח לוי.
לוי מדגיש כי בסוגיית החטופים העניין אינו רק בנושא של הסברה, אלא בראש ובראשונה של מדיניות: "גם אם הייתה לך נבחרת של דוברים שתפקידם לעלות כל הזמן לשידור ולפמפם את הנושא, השאלה היא איך המדינה רוצה 'למנף' את המשבר הזה כדי להשיג תנאים טובים יותר במשא ומתן לשחרורם. רוצים עסקה? השאלה היא באילו תנאים?".
להערכתו של אילון לוי, ישראל לא מיצתה את מנופי הלחץ הקיימים מול החמאס ומול המדינות התומכות בו. "בתחילת המלחמה, ראש הממשלה אמר שיש להתייחס לכל מדינה שמקיימת יחסים עם חמאס כמדינה שמקיימת יחסים עם דאעש. מהר מאוד התחלנו להתייחס לקטארים כמתווך הוגן ולא כבאי-הכוח של חמאס".
לוי מבקר את חוסר הנוכחות ההסברתית של ישראל בזירה הבינלאומית: "למדינת ישראל אין נבחרת של דוברים שהתפקיד שלהם הוא לעלות לשידור ולפמפם את הנושא. ככל שהמדינה מתבטאת באנגלית, וככל שהיא לא רק מביאה זעזוע אלא גם מציבה דרישות ומבצעת צעדים בהתאם לדרישות הללו, כך הנושא יכול לעלות לכותרות".
הוסיף כי "אם המדינה רוצה באמת לזעזע את העולם, כמובן בהסכמת המשפחה, היא חייבת להוציא את הדוח הפתולוגי, אבל יש כאן איזון עדין בין הרצון שהעולם יידע כדי להפעיל לחץ בינ''ל לשחרור החטופים, לבין לשמור על רצון המשפחה שעוברת טראומה שאין דומה לה."
אילון לוי מסכם: "ההסברה היא לא רק ריאקציה למה שקורה, אלא תהליך מתמשך שצריך לכלול גם מדיניות ברורה ולהדהד אותה לעולם באמצעות נוכחות תקשורתית כבכל חזית לחימה תחת אש. רק כך אפשר לשנות את הנרטיב ולייצר לחץ בינלאומי שיביא לתוצאות אמיתיות עבור ישראל. חזית ההסברה תישאר עשרות שנים אחרי שבצה''ל יינצרו את האש בשדה הקרב".
התרעות פיקוד העורף