בפתח דבריה אמרה: "כמו שאמרנו בפעמים הקודמות. במראות יש הישנות. לפעמים גם המשפחה מסתפקת בסממנים החיצוניים. הראייה הפוזיטיבית הזאת, קשה שלא להבין אותה לנוכח רגיעה הסגירה לאחר 505 ימים שלוו בחרדה עצומה עם כל הזוועות שאנשים עוברים שם. רגע הגאולה הוא רגע של קתרזיס".
"'הגברים בוכים בלילה, לא נשמע קולם'. זה הוכתב מכל ההחלטות שנשים יצאו קודם וחיילים בסוף. יש תפיסה מגדרית שעל פיה גברים חזקים. אנחנו יודעים שהם חטפו יותר זוועות בשבי", ציינה.
בסיום אמרה: "יש שונות מאוד גדולה שחלקה קשור למענים שונים. יש את ביטוח לאומי שעוטף עם טיפולים נפשיים, יש את מנהל החטופים, אבל אין מקום כללי אחד שעוטף את כולם, ויש שונות מבחינת מקום המגורים של השבים. אנחנו פוגשים אותם כחלק מהקהילה, ואנחנו עוסקים באיסוף נתונים שיטתי על תהליך השיקום".