"ב-9/10 ירדתי למנהרה ושם ראיתי אותו עומד", פותחת ארייב. "מיד בלי להכיר אותי הוא ניגש, לחץ לי את היד עם שיער אדמוני אסוף בקוקו, עם חיוך ועיניים שמשרות כל כך הרבה שלווה, אהבה, רוגע, תמיכה ואכפתיות". המפגש הראשוני הזה היה רק תחילתה של השפעתו העמוקה: "מהרגע הראשון יותם היה קורן ומרגיע, מגע היד, החיבוק, המילים עזרו לי לנשום לרווחה ולהבין שכל עוד יותם לצידי אפשר להוריד את מפלס הפחד".
איריס חיים, שקיבלה את המכתב במונית בדרכה לשדה התעופה בפריז, משתפת: "אני מספיקה לקרוא ארבע שורות וכבר הנהג מודיע שהגענו ואני יוצאת מהמונית עם מסך עבה של דמעות בקושי רואה את הדרך". עבורה, המכתב היה מקור לנחמה מסוימת: "המידע על יותם נתן לי אוויר לנשום, יותם היה חזק בשבי, לא רק דאג לעצמו אלא תמך בכל מי שהיה סביבו. מתמודד הנפש היה גיבור עוצמתי עם חיוך שהשרה בטחון על צעירים וצעירות ממנו".
מתוך הכאב העצום, הודיעה המשפחה על הקמת "פרויקט בית יותם" באזור הדרום - מיזם שיהווה "מקום לאנשים שיש להם קשיים בחיים אבל הם עוצמתיים כמו יותם ויוכלו להגיע למצוא את הכוחות שלהם איתנו". הפרויקט, שעבורו מגייסת המשפחה תרומות, ישלב מוזיקה מעצימה ויהווה מרחב ריפוי.
"אנחנו כבר לא נחבק אותו, לא נאכל איתו המבורגר ביום הולדת, לא נצחק מהשטויות שלו ולא נשמע שירים חדשים או נלך להופעה שלו", כותבת איריס בכאב, "אבל אנחנו נפגוש את יותם שלנו בעזרה לאחרים".
התרעות פיקוד העורף